בדיוק כמו בסרטים

פנינו היו קרובות,
בדיוק כמו באותם סרטים.
פה, אמור להיות הקטע בו אנחנו מתנשקים
ואחרי זה הכול קשתות וחדי קרן.
אבל לא,
אלו החיים האמתיים,
ובהם, אין זמן לרגעים קיטשיים ורומנטיים שכאלו.
"מישהו משגיח עלינו"אמרתי והתרחקתי מעט.
"תרגעי, זה רק אלכס"הוא אמר וגלגל עיניים.
"אלכס?" שאלתי בזמן שירדתי במדרגות.
"את זוכרת אותו לא?" הוא אמר בהיסח דעת.
"לא ממש" אמרתי ושמעתי את צעדיו מאחורי.
"בן דודי, הוא תמיד התייחס אלייך כאילו את לא יותר מילדה קטנה"
הוא אמר ושמעתי את צחוקו.
"אני מניחה שהתפרצתי עליו?" שאלתי והיה אפשר
לשמוע את חיוכי.
"על מי לא התפרצת?"הוא שאל וצחוקו התחזק.
"תיזהר, שנינו יודעים שאסור לעצבן אותי"
אמרתי לו בתגובה.
הסתובבתי לעברו בחיוך,
אז קרה משהו שלא תכננתי,
אני החלקתי במדרגות.
"היי, תיזהרי,כדור הרס פצפון"
הוא אמר ותפס אותי שנייה לפני שהתגלגלתי במדרגות.
"אני לא פצפונת" אמרתי לו אך לא מיהרתי להתנתק
מן החיבוק המגושם.
"ברור שאת פצפונת" הוא אמר והניח את שפתיו על שפתיי
לפני שאוכל להשמיע כול התנגדות.