מזל שלי לא אכפת

"פשוט נמאס לי"אמרתי וקמתי ללכת.
"אתה יכול לא לעורר מהומה בבקשה?"
היא תפסה בידי ומשכה אותי בחזרה לכיסא.
"אוי, שכחתי, אכפת לך מהמוניטין שלך"
אמרתי, ונראה שהיא נרגעת מעט.
"מזל שלי לא אכפת מהמוניטין שלך"
אמרתי וחייכתי לעברה,
שניות לפני שקמתי, בזמן שאני מוודא
שהכיסא יפול וימשוך תשומת לב.
"מה אתה עושה?תרים את הכיסא ותשב"
היא סיננה לעברי ואני צחקתי.
"מזל טוב, הצלחת להרחיק מעצמך את האדם היחיד
שהיה לו אכפת ממך" אמרתי והלכתי אל היציאה.
"אבל אתה לא יכול לעשות לי את זה"היא אמרה
והחלה ללכת לעברי.
"ולמה לא?"שאלתי אותה
"מה עשית, שמגיע לך הזדמנות שנייה?"
שאלתי אותה ויצאתי,
משאיר אותה עם השאלה.
"מה עשיתי?"שמעתי את קולה מאחורי,
עצרתי, אך לא הסתובבתי.
"אני עזרתי לך להפוך לאדם.
אני הכרתי לך אנשים.
בזכותי יש לך את החיים הללו!"
היא צעקה.
"ולפעמים אני שונא אותך על כך"