הנקמה השלישית פרק ארבע חלק ב'

כולנו עמדנו על חרטום הספינה. הידיים שלי טופפו בעצבנות על המעקה.
העליתי את ארגו שתיים לאוויר. התוכנית היתה פשוטה מאוד: אנחנו נעוף בגובה של סקילה ונפוצץ כל ראש שיתקרב אלינו. לא תכנית מושלמת, אבל זה מספיק.
הרגשתי שמישהו נוגע בכתפי והסתובבתי. קייטי חייכה אלי חיוך מרגיע. "זה שאתה היחיד שיודע להפעיל את הספינה זה לא אומר שאתה צריך להיות אחראי על הכול. אתה צריך להירגע."
"וזה שזה אומר שכולנו יכולים להתפוצץ בגללי יכול להדאיג אותי?"
"טוב… אולי קצת."
"יופי של שיחת עידוד, מלכת היופי."
היא הרימה גבה. "כינוי חדש, אה? הנער הבוער?"
חייכתי. "כינוי מוצלח. למדת מהטוב ביותר."
היא חייכה בחזרה. אבל אז מבטה הפך כאוב.
"מה קרה?" שאלתי.
"טימי, היה משהו שהייתי חייבת לספר לכולם ממזמן. אני…" היא לא היתה מסוגלת לגמור את המשפט.
הרגשתי איך לבי יורד לתחתונים. לא יכול להיות ש… זה לא הגיוני, אבל אולי היא המרגלת של גאיה?
"מה את – " לא הפקתי לגמור את המשפט. משהו פגע בספינה והיא נטתה הצידה. כולנו הושלכנו לאחור.
"סקילה!" צעק אנדי. "כולם לכאן!"
כולם רצו כמה שיותר רחוק מסקילה. אני רצתי לכיוון השני.
"טימי!" צעקה ארין. "אתה משוגע?"
"סביר להניח!" צעקתי חזרה. ירדתי לסיפון התחתון ורצתי למטבח.
"קדימה, קדימה…" מלמלתי לעצמי בעוד רצתי לשולחן במטבח.
שנייה לפני שהגעתי לשולחן, הרגשתי טפרים חדים תופסים במותניי. סקילה תפסה אותי.
זהו. חשבתי. הלך עלי.
לא היתה לי אפשרות נסיגה. הייתי חייב להשתמש במוצא האחרון שלי.
הבערתי אש בכף ידי והנחתי אותה על עינו של הראש שתפס אותי.
הוא צווח בכאב ושמט אותי. רצתי לשולחן ותפסתי בצלחת.
"אני רוצה אבטיח חתוך לשניים!" צעקתי. האבטיח הופיע על הצלחת.
עליתי בחזרה לסיפון העליון… והתנגשתי בעוד ראש של סקילה.
הראש הטיח אותי במעקה. החלקתי ממנו ונשארתי עם יד תלויה באוויר, הייתי בדיוק מעל המלתעות של כריבדיס. הצלחת נפלה ישר למטה.
"חבר'ה! עזרה קטנה!" צעקתי.
ריי הושיט לי יד. תפסתי אותה ועליתי למעלה.
"תודה." התנשפתי.
"זה על אתמול."
"טימי! ריי!" צעקה ליסה, שנראתה עדיין קצת ירוקה אבל הצליחה להתחמק מראשים.
הבטנו קדימה. ראש, גדול יותר מהאחרים, התקרב עלינו עם פה פעור לרווחה.
ואז, הכול נע בהילוך אטי. ראיתי את הראש מתקרב לעברי, ואז הרגשתי את העקצוץ. חומה של להבות פגעה בכל הראשים ביחד והם נסוגו.
קרסתי על ברכיי. מזל, קודם זה היה מעלף אותי.
ריי נראה חיוור וגם מכוסה פיח, כך שהוא נראה כמו דוב פנדה יותר מתמיד. כל השאר רצו אלינו.
אנדי וארין עזרו לי לקום, אבל אחרי שנייה קרסתי שוב.
"זה היה קרוב." מלמלה ליסה.
"אבל הכול בסדר."
"לא, זה לא בסדר." אמרה קייטי. בעיניה היו דמעות והיא הסתובבה והשקיפה מעבר למעקה. "עכשיו דברים יהיו רק גרועים יותר."