ישעיהו

ישעיהו דפק על דלתו של המלך והמתין לתשובה.

"יבוא", קרא המלך חזקיהו.

ישעיה נכנס אל החדר והתיישב על כסא הנביא. "שמעו שמיים והאזיני ארץ, כי אלוקים דיבר. בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי."

חזקיהו הבין כי עליו לסגור את שלוש השעות הבאות ביומן. הוא האזין בדממה.

"שמעו דבר אלוקים, קציני סדום, האזינו תורת אלוהינו עם עמורה. למה לי רוב זבחיכם, אמר אלוקים, שבעתי עולות אילים וחלב מריאים. דם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי."

"בסדר גמור", השיב חזקיה. "אפשר להציע לך משהו לשתות?"

"לא תוסיפו הביא מנחת שוא, קטורת תועבה היא."

המלך חזקיהו לגם מכוס היין שהייתה מונחת על המדף המיוחד שהותקן לשם כך. הוא ניסה לעשות שימוש בידע הרב שצבר עד כה, ולרתום את ניסיון החיים העצום שרכש, על מנת לאמוד את שעת הסיום של נאום התוכחה הזה.

"חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח. גם כי תרבו תפילה, אינני שומע"

המלך חזקיהו התחיל להבין שיש כאן בעיה.

"שרייך שוררים, חברי גנבים כולו אוהב שוחד, ורודף שלמונים. יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם."

לישעיהו היה, מן הסתם, עוד הרבה מה להגיד. הוא הרגיש שבמסגרת תפקידו עליו להזהיר את שליט יהודה בנוגע לעוולות החברתיות אשר הורסות כל חלקה טובה בחברה. כן. בהחלט. רבים וטובים העידו עליו והוא הסכים להגדרה שלהם. ניתן היה לקרוא לו סוציאליסט.

היהודים לא דאגו ליתום ולאלמנה. זה הכעיס אותו. משום שעל היתום ועל האלמנה, מטבע הדברים, לא היה מי שיגן. הוא האדים מכעס כשראה את החוטאים זובחים לאלוקים, בציפיה שיסלח להם על פשעיהם וימחק את עוונם. בלי כוונה אמיתית, ידע ישעיהו, אין סיכוי לכפרה אמיתית.

ישעיהו התנגד לתפיסה הפולחנית שהייתה נפוצה, בקרב היהודים. תפיסה לפיה הטקסיות היא החשובה ולא האמת והמעשים שמאחוריה. תפיסה לפיה הקורבנות מכפרים על המעשים גם ללא שינוי המעשים.

הוא חשב על כך שעבודת האלילים היא ביטוי לגאווה, שכן האדם משתחווה ליציר ידיו. פילוסופיה זאת, חשב לעצמו, תהווה את אחד מעמודי התווך של משנתי הנבואית.

ישעיהו ידע שהכובש חולש על יהודה בשל העבודה הזרה של היושבים בה. לכן, הישועה תוכל לבוא אך ורק מתפילה כנה לאלוקים, ולא כתוצאה מעזרה שתתקבל מעמי האיזור. ניתן יהיה, אם אלו פני הדברים, לגבש טקטיקת תיקון מועילה, חכמה ויעילה, אשר הקו המנחה שלה הוא חזרה בתשובה כנה.

ישעיהו ידע, בכל הצניעות, שהוא נכס אסטרטגי לעם ביהודה. לא בכל דור קם נביא בשיעור קומה כשלו, אשר מצליח, באמצעים רטוריים משופרים, להעביר מסרים נשגבים, אשר יטמעו בלבבותיהם של היהודים בציון ובגולה.

"תגיד", פנה אליו המלך חזקיהו, "מותר לחטט באף בשבת?"