איוב

רוח אלוהים ריחפה על פני המים.

השעה הייתה שעת צהריים, ונראה היה שהעולם מתפקד בצורה סבירה למדי. לעת עתה, לא נדרשה התערבותה של רוח אלוהים בנעשה על פני האדמה. לפחות לא התערבות חריגה.

במרחק של שלוש מאות מטר זיהתה הרוח, במלוא הדרו, את השטן. "מאין תבוא?"

השטן סיים זה עתה את הסיור היומי מעל פני האדמה. "משוט בארץ ומהתהלך בה", השיב.

"השמת לבך על עבדי איוב?", המשיכה הרוח, "כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר, ירא אלוהים וסר מרע"

השטן לא נראה מתרגש. "החינם ירא איוב את אלוהים? הרי רוח האלוהים, ולא מדובר כאן חלילה בקמצוץ של ביקורת, זיכתה אותו בכל טוב. איוב זכה להקים משפחה למופת, לבנות בית, ולצבור מקנה לרוב. אם באמת ברצונה של הרוח לבחון את נאמנותו של איוב, הרי שעליה לנסות אותו גם במכאובים."

רוח אלוהים קיבלה את הנאמר בהכנעה. "אתה רוצה לעשות את זה מעניין?", פנתה אל השטן.

הבשורות הרעות לא איחרו להגיע. הבקר, הצאן, הגמלים, הנערים וילדיו שלו- בזה אחר זה נתברר לאיוב שכולם אבדו לעולמי עד. בעוד איוב שוקע בצער ומהרהר על גורלו, הוא לקה במחלת עור קשה.

אשתו של איוב מיהרה להציע לו פתרון, שעל פניו, נשמע לא רע: "קלל אלוהים ומות."

איוב הצדיק זעם על ההצעה הבלתי הגיונית. "כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את הטוב נקבל מאת האלוהים, ואת הרע לא נקבל?"

לא רבים האנשים על כדור הארץ, אשר נאמנותם לאלוהים הייתה כה מוחלטת.

רוח אלוהים העלתה חיוך גדול על שפתיה. "אתה רואה", פנתה אל השטן הרשע, "בכל זאת לא חטא איוב בשפתו"

"אכן", השיב השטן, "הצדק עמך, רוח האלוהים"

"כלומר", המשיכה הרוח, "אתה מודה שניצחתי בהתערבות?"

השטן חשב על איוב המסכן, שאיבד את בריאותו, את ילדיו, הבקר, הצאן, הגמלים והנערים שליוו אותו במשך שנים כה רבות. "כן", השיב לרוח האלוהים, "אפשר לומר שניצחת בהתערבות."