פילגש בגבעה

"לפעמים", עניתי לו, "רק לפעמים, כדי לזעזע יותר, אתה פשוט צריך להתאמץ פחות."

בשעה וחצי האחרונות גולל בפני האיש הלוי מהר אפרים את הסיפור המזוויע ביותר ששמעתי. אם רק היה עוצר את שטף דיבורו הקולח שלושה משפטים קודם לכן, שהרי אז הייתי מזועזע אפילו יותר.

האיש הלוי, כך מסתבר, קיבל החלטה שעתידה הייתה לשנות את חייו. הוא ביקש להחזיר את פילגשו, שעזבה את ביתו, אל זרועותיו. הוא נטל את חמורו ונערו, ויצא אל בית לחם, על מנת לדבר על ליבו של אביה.

אביה של הנערה קיבל את האיש הלוי בסבר פנים יפות. הוא האכיל אותו והישקה אותו, וכן הלין אותו בביתו במשך שלושה לילות. ביום הרביעי ביקש הלוי לעזוב אך האב הפציר בו להישאר וכך גם ביום החמישי. לקראת ערב היום החמישי, החליט הלוי שהוא יעזוב בכל זאת, קיבל את ברכתו של אב פלגשו ויצא לדרך.

בדרך נדרש לקבל החלטה גורלית. האפשרות הראשונה הייתה להעביר את הלילה ביבוס, עיר נוכרית, אשר קרובה למקום הימצאו. האפשרות השניה הייתה להמשיך אל עבר גבעה שבנחלת בנימין, הישראלית. האיש הלוי קיבל את ההחלטה הנכונה מבחינתו, במצב שנוצר.

לכשהגיעו לגבעה שבנחלת בנימין, עמדו בשער העיר והמתינו שמישהו יאסוף אותם אל ביתם. האיש הזקן שעבר במקום שמח לעשות זאת. אלא שאז החלו הצרות.

אנשי בליעל צרו על ביתו של האיש הזקן וביקשו שיוציא אליהם את אורחו, האיש הלוי, על מנת שיוכלו לאנוס אותו. האיש הזקן סירב בנימוס, והציע עסקה חלופית: הוא יוציא אליהם את ביתו הבתולה וכן את פלגשו של האיש, והם, מצידם, יוכלו לעשות בנשים כרצונם. התעקשותם של בני הבליעל לא הותירה ללוי כל ברירה. הוא אחז בפלגשו, ודחף אותה אל עבר גורל ידוע מראש.

במשך הלילה התעללו בני הבליעל בפלגש. הם אנסו אותה, היכו אותה, וחיללו כל חלק בגופה. עם שחר,עוד לפני זריחת החמה, הגיעה הפלגש אל בית האיש הזקן, והתמוטטה על סף הבית.

"אתה מבין", אמרתי לאיש הלוי שלצידי, "החלק בסיפור שעוסק בעונש שקיבל שבט בנימין, מסיט את הקורא מן העיקר. הרשה לי בבקשה למחוק את השורות הבאות. הסיפור צריך להסתיים ממש כאן", הצבעתי.

האיש הלוי קרא את השורה האחרונה והזדעזע עמוקות.

"ויקם אדוניה בבוקר, ויפתח דלתות הבית, ויצא, ללכת לדרכו"