על קשתות ושמלות נשף-פרק שני

רגליהם של צוות השועלים האדומים כבר כאבו, עיניהם צרבו,
כבר חמש שעות הם ישבו כפופים במארב, על העצים או בין השיחים
רק שני אנשים היו ערניים ובמיטבם,
הראשון היה הקפטן זאקרי אדמס, או כמו שהיה ידוע בפיהם של אנשי הים והיבשה כאחד
"זאק האדום," הקפטן של צוות הפיראטים המאיים ביותר בים המערבי,
והשני היה ויליאם טל, (היה זה כינוי כמובן, שכן קרא לעצמו אל שם הגיבור הידוע ואגדת החץ וקשת, אפילו הקפטן שלו לא ידע את שמו האמתי)
היו שמועת אל כך ששניהם באו מהגיהינום יחדיו, ולבסוף הכרכרה הגיחה מעבר לפינה, וויליאם נכנס לתנוחת ירייה,לא היה בכל הים המערבי,ואולי גם מעבר לו, קשת כמוהו, הוא דרך את הקשת בדממה מפחידה כמעת, כיוון וחיכה לסימן. הוא לא היה צייתן מטבעו, אך מעוד נאמן, הוא ידע שכל תנועת שריר יחידה בלי הוראת הקפטן תהרוס את המבצע כולו, הכרכרה הייתה בדיוק לפניהם, וידו של הקפטן התרוממה, ובו ברגע החץ כבר השתחרר ועף יש לכיוון המתרה, שנייה עברה והחץ ננעץ בדיוק מדהים בין חישורי הגלגל ותקע אותם במקומם
העגלון נסה להוציא את החץ ממקומו ולא הצליח,כמובן ויליאם נעץ אותו במיקום אסטרטגי וכצפויי הוא קרא לליידי ממושבה והיא פתחה את הדלת ויצאה. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה אותה את שעירה הבהיר שנראה כסוף לאור הירח את עיניה הירוקות שבלטו כאבני אזמרגד מעורה החיוור משהו התעורר בחזהו משהוא חמים אך הוא דיכא אותו במהרה, הוא לא נתן לעצמו לרגיש את זה
הוא לא נתן לעצמו להרגיש שום דבר

הם ניסו במשך זמן רב למשוך את החץ מהמקום שלו, לבסוף הצליחו באותו רגע כולם, 5 האנשים שישבו אל העצים הרגישו אותו דבר, צפייה לאות, לאות לתקוף, העגלון הבין מה קורה "רוצי!!!"
זאק סימן בידו קדימה, בלי לחשוב וויליאם תפס ענף של מטפס וקפץ קדימה, הענף העיף אותו באוויר בהתחלה למטה ואז למעלה, ובשיא גובהו ויליאם שחרר את הענף, וצנח כמה מטרים לקרקע,הוא היה מאומן ונחת בתנוחה שנטרלה את עוצמת המכה לגמרי, שלף את המטלית הספוגה בריאניד בדיוק מספיק כדי לעלף אישה קטנת גוף ליום, הוא קפץ אל מאחורי הליידי שניסתה לברוח "לא היום" הוא אמר בקרירות והצמיד את המטלית לאפה ופיה במהרה היא התעלפה, והוא קפץ ורץ עם כולם לספינה היא תלויה אל גבו זרעותיה לופתות את מעילו זה גרם לו תחושת הנאה וסיפוק
עד שהוא דיכא גם אותה