המצפן
"אמא!!!!!!" צרחה קת'רין בהיסטריה. איך לעזעאל היא הגיעה למצב הזה?! רק 5 דקות קודם לכן הכל היה בסדר…היא וליאו שכבו על החוף ונהנו מהשמש…ועכשיו היא צופה באימה באיש שהכניס את ידו אל תוך חזה של אמה,הוא סובב את ידו ואמה השתנקה הוא הוציא את היד האדומה עד לפרק כף היד ובתוך האגרוף היה ליבה של אמא שלה כשורידים ועורקים המסובכים בעצמם יוצאים ממנו ודם קולח כמו מים ומכתים את השטיח החדש. האיש חייך ופתח את אגרופו,הלב נפל,קיפץ פעם אחת על השטיח ונח בפתח הדלת ליד גופתה המתה של אמה. קת'רין עקבה בעיניה אחרי הלב ואחר כך בהתה בפניה של אמה. עיניה היו פקוחות באימה ופיה פתוח וקת'רין נאבקה ברצון להקיא. כששבה להסתכל בשנאה על האיש שעשה זאת היא הופתעה לנוכח העובדה שנעלם כלא-היה היא הסתכלה סביבה וכל מה שראתה היה סלון ביתה הקטן וגופת אימה שרועה של השטיח בפתח הדלת.
קת'רין סרקה את גופת אמה בעיניה ושמה לב בפעם שראשונה לחפץ הנוצץ הקטן שהיה מונח בידה,היא הייתה צריכה להתאמץ קצת בכדי לפתוח את ידה של אמה ולחלץ את החפץ,היה זה מצפן,הבחינה קת'רין,מצפן זהב. כשפתחה אותו הבחינה שהחץ אינו מצביע על כיוון צפון כלל וכלל,אלא על כיוון דרום-מערב.
בהתחלה חשבה קת'רין שהמצפן מקולקל,אך ככל שהמשיכה לסובב אותו,הוא המשיך והתמיד להצביע על אותו כיוון עד שלבסוף החליטה ללכת בעקבותיו. קת'רין לא בזבזה זמן,היא הלכה ישירות לחדרה תוך הקפדה שלא להסתכל על גופת אמה וארזה תיק. תוך 30 דקות היא הייתה מוכנה לצאת.
היא הלכה זמן שנדמה כנצח עד שלבסוף הגיעה לפתח מערה,חץ המצפן זז מצד לצד בהתרגשות והצביע על המערה החשוכה. קת'רין לקחה נשימה עמוקה ונכנסה פנימה.
האור היחיד במערה הגיע מהזוהר הקלוש של המצפן וקת'רין בקושי יכלה לראות. פתאום נשמעה נהמה עמוקה שהפיגה את השקט הזהיר ששרר במערה. קת'רין פלטה צריחה קטנה,אבל התעשתה ומיהרה להסתובב לכיוון שממנו באה בתקווה לצאת המערה,אבל היו יותר מידי עיקולים וצמתים וקת'רין הלכה לאיבוד בתוך המבוך. הנהמה נשמעה שוב. קת'רין נזכרה במצפן שבידה וחשבה שאם תלך בעקבות החץ,אולי יראה לה את היציאה,אך החץ הסתובב כמשוגע שלא מצליח להחליט לאיזה כיוון לפנות.
פתאום נדלק אור,קת'רין הסתכלה קדימה בהפתעה ומצמצה,כשהתרגלה לאור היא הסתובבה במהירות והחלה לרוץ תוך כדי צרחות אימה,היא לא האמינה שזה אפשרי,היא לא *רצתה* להאמין שזה אפשרי. כי מה שהיה שם היה הדבר המפחיד ביותר שראתה מעודה,יותר מאמה השוכבת ללא רוח-חיים,יותר ממראה האיש וליבה בידו,יותר מהיום שבו אביה לא חזר מהעבודה והיא הבינה שמשהו נורא קרה לו ושהוא לא יחזור בכלל. היה זה………………………
בום שניצל!!!!!!!
תגובות (0)