שיעור לשון והודעה אחת ששינתה הכל ~ פרק 1

יצאתי אני ואח שלי מהבית אל כיוון החטיבה – בדרך, כחלק מהמסלול הקבוע עברנו מעל הגשר שעליו נמצא כביש הכניסה לשכונה על שם "מטה גור" ומתחתיו עובר כביש נוסף. כרגיל התנועה הייתה בעיצומה, אוטו אחר מכונית, אחר רכב – שזה אותו דבר אבל בכל זאת נסעו, כל אחד מדבר, ידיים על ההגה, מדבר עם זה שלידו, שומע מוזיקה או פשוט נוהג לבד לעבודה.
הגענו לכיתה לפני שהתחיל השיעור וסתם דיברנו
לא משהו ארוך, מילה פה, מילה שם, קצת להסתובב מסביב למעקה, חצי עין על המסדרון, חצי עין מציצה מהחלון – כרגיל….
ואז היה צלצול, אבל בכל זאת נשארנו בחוץ קצת – חיכינו שהמורה יבוא, ואז הוא בא – הוא שאל:"כאן זה ז'6?". ענינו לו:"כן!".
הוא הלך להביא את המחשב הנייד שלו ואז נכנסנו לשיעור וכרגיל –
מילות קישור ~ מאזכרים ~ מילות יוצאות דופן….
כאילו… הכי מעצבן בעולם להיות בשיעור שהוא צפוי ואתה רוצה ומחכה שהוא ייגמר – כי ככה הזמן עובר כמו שחילזון בדרך לאילת… ברגעים האלה – אתה הכי מחכה שמישהו ייכנס ויפריע באמצע השיעור.
הדלת נפתחה.
נכנסה לתוך הכיתה צביה, הרכזת שכבה שלנו – וכרגיל, עמדנו וכרגיל, היא הורתה לנו לשבת:"אמממ, יש מישהו שעוד לא הביא את האישור ליציאה לטיול בצפת??".
תלמיד אחד ענה שהוא יביא היום ואחר הביא לה מיד…
לפתע, היא סיפרה:
"ילדים אל תיבהלו, אל תיבהלו… אבל כפי שנודע לנו ליאור, מהכיתה, כנראה היום נפגע מאוטובוס, אל תדאגו הוא במצב קל-קל ואחרי זה תתקשרו ותבררו מה איתו – אני אתקשר גם…"
—- מה?! ——

******* היי, שמעו, הסיפור – אמיתי לחלוטין והוא קרה היום בבוקר בדרך לבית הספר, וכל מה שסיפרתי קרה, רציתי להגיד שהכל בסדר עם הילד ושזה סיפור אמיתי שקרה היום************
-פרק ב' בקרוב