Just Can't Let Her Go – פרק 17

נקודת מבטו של הארי:
חיכינו לזאין, תהל ולירון שיגיעו כבר.
הטיסה יוצאת עוד שעה אבל יש לנו לעבור גם בדיוטי, אני צריך בושם חדש ועוד שוקולדים.. לנייל.
לאחר מספר דקות ראיתי אותו מגיע עם לירון.
בלי תהל.
מה?
מה קורה כאן?
החיוך שהיה לי על הפנים נמחק.
כולם חיבקו אותם ואמרו להם שלום, אני רק עמדתי, מנסה להבין איפה תהל.
"איפה תהל?" זאין הפנה את מבטו אליי.
"היא לא באה איתנו" אמר. הרגשתי שמשהו בי נשבר.
"מה זאת אומרת לא באה?"
"זאת אומרת לא באה, היא חושבת שאין לה מה לעשות כאן ושאנחנו גם ככה לא מתייחסים אליה"
"ואתה פשוט זרמת עם זה?"
הוא שתק. מבין את הטעות שעשה.
"אתה פשוט נתת לה להישאר, מאשר לה את זה שאנחנו לא רוצים אותה כאן, אתה יודע משהו? אני רוצה אותה כאן!" את החלק האחרון של המשפט צעקתי. רק אחרי שזה נפלט מפי הבנתי מה אמרתי.
הרכילות כל כך תהנה מזה, אני רואה אותם כבר מצלמים את זה מאחורי מזוודות.. לא מסתור מתוחכם במיוחד.
"אתה מה?" זאין צרח עם עיניים פעורות, כעס נגלה מהן, ידעתי שזה רק מתוך הגנה על אחותו.
"אני רוצה אותה כאן, למה אתה כל כך מופתע? אולי כי לי אכפת מאחותך? אולי כי אני רואה איזה כאב אתה גורם לה בזה שאתה כל היום תקוע בתחת של חברה שלך מבלי להתייחס אפילו במעט לתאומה שלך, זאתי שאתה אמור להיות איתה כל החיים!!" אהטחתי בו את כל מה שאני חושב עליו, לא רואה שאני פוגע, ואני פוגע.
זאין הסתכל עליי הפנה את מבטו והתקדם, השאר רק תקעו בי מבטים מאשימים ומאוכזבים.
לא יכולתי שלא להבין אותם.