אחות של- פרק 13-

פרק 13-
מנקודת המבט של ענבר-
התעוררתי בבוקר, עם חיוך מוזר על הפנים. חיוך מופתע, אפשר לומר. מי היה מאמין שאיתי דנינו ישב מולי בשלוש וחצי לפנות בוקר ויקשיב לכל מה שאני אומרת? מי? כי אני עדיין לא מאמינה.
הוא פשוט ישב מולי, ואני שפכתי מולו את הלב, והוא פשוט.. לא היה הוא, זה בטוח. הוא היה פחות קרציה, פחות ערס, פחות שחצן.. פחות הוא.
ירדתי למטה עם פיג׳מה של ניקי, כדי לשתות קפה בוקר. קפה זה הדבר היחיד שמחזיק אותי ערה, במיוחד אחרי ערב כזה מוזר. אני ראיתי את פאקינג אבא שלי. האבא ההוא שלא ראיתי חמש שנים. האבא ההוא שפשוט עזב. האבא ההוא שלא מגיע לו שאני אקרא לו ׳אבא׳.
״בוקר טוב״ שמעתי את הקול של איתי. הסתכלתי עליו. הוא העביר בי מבט וחזר לצחי.
״איתי, לא ידעתי שאתה נשאר אצלנו היום״ צחי אמר בחיוך.
״גם אני לא״ הוא ענה לו בחיוך.
״שב״ אמא שלי אמרה לו בחיוך. הוא הסתכל עליי והתיישב לידי.
״מרגישה יותר טוב?״ הוא שאל אותי בשקט. הנהנתי.
״תודה״ אמרתי לו בשקט.
״מתי שתרצי, אני תמיד באיזור״ הוא אמר. גיחכתי וחזרתי לקפה שלי.

מנקודת המבט של איתי-
״אהלן״ אמרתי בחיוך לאלמקייס ואסולין שנשענו על הקיר במחששה.
״זוז זוז, אתה מסתיר״ אסולין צעק עליי ודחף אותי הצידה.
״פעם אחרונה שאתה נוגע בי אסולין״ אמרתי בעצבנות. שניהם היו מהופנטים. הסתכלתי לאן שהם הסתכלו.
״יא ראבי איזה כוסית היא..״ אלמקייס מלמל.
״מי הקורבן החדש שלכם?״ צחקתי
״אחות של חברה שלך״ אסולין אמר. הסתכלתי ישר. רבינוב והיא ישבו על אחד הספספלים. כוסאומו היא באמת כוסית.
״אהה יש יותר כוסיות״ אמרתי. אלה יכולים לשפוך לרוני בשביל להשיג ממנה זיון זריז, לא משתף אותם. רק נתנאל אח שלי.
״אין יותר כוסיות, ראיתי הרבה״
״אני יותר אסולין, ויש״ אמרתי בשחצנות. מה לעשות שאותי בחורות יותר אוהבות מכל אחד אחר? אני אליל, בחיי.
״לך זדיין בסדר?״ הוא אמר וכיבה תסיגריה. צחקתי.

מנקודת המבט של נתנאל-
״אני פה, מה רצית?״ שאלתי כשנכנסתי לחדר של רוני. היא יצאה מהחדר אמבטיה שלה עם מכנס שדוגרי אני יכול לקרוא לו חוטיני שחור וחולצה צהובה.
״אני הולכת היום לארוחת ערב עם איתי וההורים שלו, ואני חייבת דעה של גבר״ היא אמרה.
״את רוצה שאבא שלו יתחרמן עלייך?״ צחקתי. היא הסמיקה.
״אז זה לא טוב?״ היא שאלה.
״בשביל ארוחת ערב עם הדנינוים? לא״ צחקתי.
״חכה פה״ היא אמרה ונכנסה לחדר אמבטיה שוב. התיישבתי על המיטה וחיכיתי שהיא תצא.
״ואיך זה?״ היא שאלה ועמדה מולי.
״בחייאת ראבק למה את לא שואלת את איתי וזהו?״
״כי איתי יגיד שהכל יפה, אני צריכה דעה אמיתית״. מה ואני לא אגיד שהכל יפה? הכל יפה, היא יפה, מה היא רוצה?
״זה בסדר״ אמרתי. היא הסתכלה בשעון.
״אני מתלבטת בין החולצה הזאת..״ היא אמרה והורידה את החולצה. יא וואראדי אדוניי מה אתה מעולל לי מהה
״לזאת״ היא אמרה ולבשה חולצה ורודה. לא הייתי מרוכז, רציתי למשוך אותה אליי ולהיות איתה כל הלילה.
״אני לא יודע..״ מלמלתי, מחזיק תחרמנות בפנים.
״טוב, הראשונה וזהו?״
״אנאערף״ מלמלתי. היא הורידה שוב את החולצה והחליפה לשנייה. אני הייתי אשכרה מהופנט. כמה שאני רוצה אותה כמה.
״נתנאל״ היא קראה לי.
״אה?״
״לא אכפת לך שאני.. מורידה את הזה כן?״
״מה פתאום..״
״אני רואה אותך בתור אח, אז זה חופשי אצלי..״
״גם אני״ אמרתי. בן זונה אני, מה ׳גם אני׳?