קשיים תמיד עוברים ! פרק1

קמתי בתחושת עייפות , למרות שקמתי לא ממש מוקדם . כל ההודעות בטלפון שלי מחברות שלי : ״את לא מיתרגשת?״ ״איזהה כיף שהתחילה שנת לימודים!״ ״פאק היתגעגעתי״ ועוד הודעות בסיגנון.
אני אישית ממש לא היתרגשתי ואת האמת כיתה ט לא שונה מכיתה ח הילדים אותם ילדים ובנים אותם בנים ואני … אותה ילדה שמנה ומכוערת כמו שנה שעברה … אז מה כל כך מרגש בהמשך של האמצע ?מה כל כך מרגש בעוד שנה שאני עדיין מי שאני ?
לקחתי את הפאלפון וכתבתי לחברה הכי טובה שלי לירון ״ בוקר טוב :) תחכי לי ב 8:20 מיתחת לבית״
היא החברה היחידה שמדרבנת לפחות מנסה לדרבן אותי לנסות להוריד במישקל לא כי היא חושבת שאני שמנה אלא כי היא רוצה שאני יתחיל לעבוד על העקרונות,שאין לי .
״שיראללל !! איך היתגעגעתי״ רצה אליי לירון כשראתה אותי יוצאת מהמעלית של הבניין לכיוונה , וחיבקה אותי .
איך היתגעגעתי לחיבוק שלה וכשהיא התחילה להרפות החזקתי אותה עדיין ולא הרפתי … אחרי שבוע וחצי שהיא לא הייתה בארץ ושאני הייתי לגמרי לבד הייתי חייבת לחבק אותה .
״רק אל תיבכי שיראל את יודעת שכשאת בוכה אני בוכה איתך ״ היסתכלה עליי בפנים עצובות לאחר שהרפתי ממנה , הוצאתי את הדימעה שעמדה בעין ולא ירדה כדי שלא יהיה זכר אפילו למה שקרה עכשיו.
״בואי אנחנו נאחר ״ אמרתי ותפסתי אותה ביחד ומחייכת אליה ואנחנו מתחילות ללכת ליכוון בית הספר.
לאחר שתיקה ארוכה קיבלה לירון הודעה ״ אומייגדד!!! אומייגד שיראלל אומייגד את לא מבינהה !!״ צעקה וקפצה לירוןן , היסתכלתי עליה באדישות ונאנחתי , כניראה מישהי עשתה עגיל במקום מטומטם או למישהי יש חבר חתיך או שהדבר הכי הכי איגותי ברכילויות : מישהי שאנחנו שונאות עלתה במישקל.
לירון היפסיקה לחייך ולקפץ ולקחה את שתי ידיי ואחזה בהן בחוזקה ״אם את תמשיכי ככה יחשבו שיש לך בעיות ״ קצת עיקלתי כלפי מעלה את שפתיי ״אוו ככה יותר טוב! עכשיו את לא מבינה מה קרה!! יש לנו ילד חדש בכיתה!!!״ והתחילה שוב לקפץ וליצחוק והיה ניראה שהיא הייתה מאושרת ואני כמובן יודעת את הסיבה – עוד מישהו שיכול להיות סטוץ או חבר שלה.
כולם היו כאלה ,היא לא מישהי שבנויה לקשר רציני … היא סטוציונרית אבל בנים נופלים בקסמייה והיא מסובבת אותם על האצבע הקטנה .
עדיין היסתכלתי עלייה באדישות וכעט הייתי אדישה מתמיד , עוד ילד שיגיע ויצחק עליי ונאנחתי ואז עלתה בי מחשבה אולי יהיה לי סיכוי אבל ניזכרתי איך אני ניראת … נהה אין לי , ונאנחתי שוב .
״אוקיי אור אדוום כולם לעצור את מה שהם עושים יש לנו כאן בעייה רצינית! שיראל נאנחה פעמיים!! ״ והתחלתי ליצחוק והיא איתי ״זאת לא בעייה, פשוט חשבתי באנחה הראשנה שהוא יהיה אחד הילדים שיירדו עליי ובאנחה השנייה חשבתי שאולי יהיה לי סיכוי אבל ניזכרתי איך אני ניראת …״א הספקתי לסיים את המישפט ולירון כבר תקעה את העצבעות באוזנייה ״להלהלהללהלהלהלהללהל אני לא שומעתת !!״ ואז הישתתקתי ואז היא הוציאה את אצבעותיה הרזות מאוזניה ואמרה בזעף ״ עוד פעם את רק מזכירה משהו לגבי הגוף שלך ואני נותנת לך כאפה!״ ונאחנתי לא היה לי כוח להיכנס לריב הזה אז הינהנתי והדבקתי לעצמי את החיוך המאולץ והמאוד אמין שלי ושאומר ~אני בסדר והכל מושלם ורוד ויפה~ .
הגענו לבית סיפרנו ״היקר״ ועמדנו מול השער ומיסתכלות על כל הילדים שברחבה כולם דיברו צחקו אכלו היתחבקו והיתנשקו ניכנסנו לתוך בית הספר עברנו את הרחבה בקראות בצד הבנים ״אווו לירוןן אולי תיסתובבי להראות לנו קצת!!״ או ״ לירוןןן היו יש לי בית פנוי״ אבל היה אחד שפיתאום אמר ״פיכס שיראל תעזבי את לירון ותמישכי ללכת את לא מעניינת !״ זה היה כל כך פוגע ,וכל כך חדר לי ללב למרות שהיו אומרים את המון שנה שעברה זה עדיין הכאיב כל פעם מחדש ! אבל לירון הייתה ליידי והחזיקה אותי והיתעצבנה ״ אולי אתה יכול ללכת מכל החבורה שלכם אתה הכי מכוער מבינהם אתה הכי לא מעניין פה לא שווה את המבט שלי עלייך !״ היא צעקה עליו הינהנה לעברי וניכנסנו לכיתתנו ופיתאום ראיתי אותו….