טראון רגון והדרקון השחור פרק ארבע חלק א'

כשפקחתי את העיניים שלי כל הגוף שלי כאב והראש שלי הסתחרר.
הייתי במערבולת ענקית ולאט לאט נשאבתי פנימה.
ניסיתי להתחמק מהמערבולת אבל משהו לכד את מבטי. ראיתי השתקפות של היום הראשון שאני וארפי הכרנו את קירסי, קיסיה וקנדלי.

היינו בני 3, והלכנו לטייל ביער ופתאום ראיתי תזוזה באחד השיחים לידנו.
"הי תראה, יש שם משהו." אמרתי. "בין השיחים."
אני וארפי התקרבנו לשיח. ופתאום ראיתי שלושה ילדים יוצאים מהשיח.
"מי אתם?" שאלתי.
"אני קירסי, וזאת אחותי קיסיה וזה קנדלי." אמרה ילדה מבוגרת קצת יותר ממני עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות. קירסי הקטנה.
"שלום. אני ארפי וזה אחי טראון." אמר ארפי. "מאיפה אתם?"
"אנחנו מהכפר פה ליד." אמר קנדלי. "מאיפה אתם?"
"גם אנחנו משם." עניתי ופתאום התקשחתי. "גם אתם שמעתם את זה?"
"כן." ענו כולם. "נהמות."
הנהמות התחזקו והפכו לשאגות, ופתאום אריה גדול עם זנב קוצני וכנפיים, מנטיקור, יצא מבין העצים.
בלעתי רוק ואמרתי: "אל תזוזו ואולי הוא ילך."
אבל כמובן שזה לא קרה. המנטיקור התנפל עלי וריתק אותי לרצפה.
אני לא יכול לזוז. חשבתי. הוא הולך להרוג אותי!
המנטיקור שלף את התפרים שלו והתכונן לחתוך לי את הכבד. עצמתי עיניים וחיכיתי שהוא יהרוג אותי.
חיכיתי וחיכיתי אבל שום דבר לא קרה.
פקחתי עיניים וראיתי את קירסי רוכבת על הגב של המנטיקור בזמן שכל השאר ניסו לגרום לו לא לזוז. ניסיתי לקום ולעזור להם אבל לא יכולתי לזוז, כל הגוף שלי נרדם!
ניסיתי שוב לזוז אבל לא יכולתי. אבל זה לא מה שהלחיץ אותי, מה שהלחיץ אותי היה שקירסי התקדמה עם המנטיקור יותר מדי קרוב אלי.
סוף-סוף חזרה לי התחושה בגוף אבל עדיין לא יכולתי לזוז, הייתי משותק מרוב פחד.
"טראון, זוז." צעקה קירסי.
"אני לא יכול!" לחשתי בפחד. לא ניראה שמישהו שמע אותי.
אל תפחד! זוז! אמר קול בראשי. או שאתה מעדיף להימחץ.
ראיתי שהמנטיקור עומד למחוץ אותי בכל רגע אז אמרתי: "קירסי, תחזיקי לי את היד." ומיד תפסתי לה את היד. קירסי תפסה לי את היד כל כך חזק שהיא כמעט התפוצצה. ואז, משכתי את קירסי והתחלנו להתגלגל על הדשא.
המנטיקור נפל על האדמה בקול חבטה חזקה ואז קם, שאג ונעלם.
"תודה רבה שהצלת אותי." אמרה קירסי.
"לא הייתי עושה את זה אם את לא היית מצילה אותי." עניתי לה.
"נראה לי שנישאר חברים לנצח." אמר ארפי שעמד עם קנדלי וקיסיה מולנו.
אני וקירסי מיד קמנו נבוכים.
"גם לי נראה." ענינו כולנו.
החיזיון נעלם ומיד הופיע חיזיון אחר ששוב גרם לי לשכוח שאני בתוך מערבולת שמנסה לשאוב אותי אליה. הפעם זה היה היום שבו נפגשנו עם הדרקונים.