זאבת ההרים המושלגים
יש בינתיים 4 שחקנים, אם יש לכם רעיון לדף דמות אז בבקשה אם לא אז אני פשוט יעשה בעצמי אבל אני מעדיפה שזה יהיה מאנשים שונים אחרת כולם יהיו אותו הדבר
שם מלא:
גיל (בין 10 - 16):
מראה:
אופי:
גזע(פרטים ב'הקסם מתגלה:הקדמה+הרשמה' ):
עבר/רקע:

הקסם מתגלה(1)-רובין

יש בינתיים 4 שחקנים, אם יש לכם רעיון לדף דמות אז בבקשה אם לא אז אני פשוט יעשה בעצמי אבל אני מעדיפה שזה יהיה מאנשים שונים אחרת כולם יהיו אותו הדבר
שם מלא:
גיל (בין 10 - 16):
מראה:
אופי:
גזע(פרטים ב'הקסם מתגלה:הקדמה+הרשמה' ):
עבר/רקע:

פתחתי עניים באחת, הצצתי בשעון, עוד כמה שניות ו….
השיר האהוב עלי התנגן, הקשבתי לו והתחלתי להתלבש, לבשתי מכנס פשוט, חולצה של מחנה הקיץ ולבשתי נעליים וגרביים(כמובן).
ירדתי למטה, מנומנם, הרחתי ריח של חביתה ושוקו.
עברתי בסלון והסתכלתי שנייה על התמונה של האחיינית שלי, היה לה שער שחור כהה אסוף בשתי צמות, עניים כחולות כהות ,עור בהיר וחיוך גדול ריחף על פניה.
הלכתי אל המטבח ואכלתי ארוחת בוקר שהייתה מאוד טעימה, פעם ראשונה במחנה הזה.
"נו מתרגש?" שאלה אמא
משכתי בכתפיי ואמא נתנה לי צביטה על הלחי מלווה ב'איזה חמודי' שלה.
הלכתי למחשב ושוטטי באינטרנט, חצי שעה עברה במהירות שיא.
לקחתי את התיק שהיה במסדרן וירדתי במדרגות של הקומה החמישית, אמא התעכבה דקה והמכונית השמיעה ציפ ציפ ונכנסתי לתוכה, הקשתי את הקוד(שאותו לא אגלה לכם) והתיישבתי בכיסא הקדמי.
שמתי את האוזניות על האוזניים שלי והמוזיקה מילאה את האוויר.
אחרי כ3 שעות כמעט הגענו, שמתי לב ואיש שהיה גבוהה יותר מהממוצע,הוא היה שרירי, הוא לבש מכנס שהגיע לו עד הברכיים וחשף שריון קשקשים, כנפיי עור גדולות וטפרים חדים בצפוניים.
הוא הביט בי במבט קר ונעלם לתוך היער שנראה עתה קודר מאוד.
מכונית ירוקה יצאה מהמחנה וילדה עמדה שם, היה לה שער שחור פזור, עניים ירוקות בהירות כמו דשה ביום קיץ בהיר, ועורה הבהיר נהנה משמש הבוקר החמימה.
היא הסתכלה עלי והתיישבה על התיק שלה, היא הוציאה מאחד הכיסים של התיק פינקס ורשמה שם כמה הערות.
אמא עצרה את המכונית ויצאתי, פתחתי את תא המטען והוצאתי את המזוודה עם ציור הטיגריס עליו, המכונית נסעה והשאירה שביל אבק.
"שלום מי את?" שאלתי
"אליס" היא אמרה בהיסח דעת
"מה את עושה?" שאלתי
"אתה לא רואה?"
"כן, אבל בכל זאת מה את עושה?" התעקשתי
היא הראתה לי ציור של קנטאור, מדויק מאוד אני חייב להודות.
"זה טוב" אמרתי בהתפעלות "את יודעת אחותי הגדולה מציירת ממש יפה!"
"כן? טוב אין לי ממש משפחה אבל סוף סוף שכנעתי את דסי לבוא למחנה" היא אמרה ועמדה.
היא לקחה את התיק שלה והסתלקה משם, לקחתי את התיק שלי ועקבתי אחריה.
"לאן את הולכת?" שאלתי
"למגורים, אני יראה לך איפה מגורי הבנים" אמרה והצביע שמולה, השביל התפצל ימינה ושמולה.
"בקתת הבנים עוד בערך 3 או שני מטר, יש באמצה מגרש כדור סל וכדורגל ואפילו יש עמודים לכדור אף אבל הרשת נקרעה לפני שנתיים ועדיין לא תיקנו אותה"
"טוב תודה" אמרתי ופניתי לבקתה


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך