טראון רגון והדרקון השחור פרק אחד + פרק שתיים חלק א'

אני וארפי רצנו כל כך מהר שהרוח שרקה לי באוזניים, הראש שלי הסתחרר, נתפס לי כל הגוף והרגשתי שאני עומד להקיא. אבל לא עצרתי.
"קפוץ!" צעק ארפי. "אל השיחים!"
אני וארפי עשינו סלטה וקפצנו אל השיחים.
הדרקון רחרח את האוויר ופלט אנחה וברח כשהתקרב יותר מדי לכפר.
"טוב, תמיד יש הזדמנות שנייה." אמר האיש המוזר. "ויש לי הרגשה שהיא תגיע בקרוב."
ואז הם זינקו לשמיים ונעלמו.
"מה זה היה?" שאלתי. "האיש ואחר כך הדרקון."
"אין לי מושג. טוב, יש לי מושג אבל כדאי שנחזור הביתה לפני שהוא יחזור."

אני וארפי ברחנו הביתה, סגרנו את הדלת ונפלנו על הרצפה.
"איך האיש הזה קרא לנו?" שאלתי. "גיבורי הדרקון?"
"כן." אמר ארפי. "טראון עכשיו זה ברור. האיש הזה והדרקון שלו מסוכנים, במיוחד הדרקון שלו. כדאי שנספר על זה למישהו."
"אני יודע. כדאי שנדבר על זה עם קנדלי, קירסי וקיסיה."
"טוב, אני אלך לקנדלי, ואתה לקירסי וקיסיה." אמר ארפי.
טוב, נראה שאתם צריכים הסבר.
קירסי, קיסיה וקנדלי הם החברים הכי טובים שלנו. יש להם דרקונים בדיוק כמונו, חמשת הדרקונים האחרונים באי. אז חשבתי שהם יוכלו לעזור לנו. (דרך אגב, גם קירסי וקיסיה אחיות, תאומות ב-5 דקות. קיסיה הבכורה.)
רצתי לבית של קירסי וקיסיה מנסה שלא יראו אותי, וכל פעם שראיתי צל גדול הסתתרתי, וברור שזאת היתה סתם ציפור.
קירסי וקיסיה ישנו ממש חזק ולא משנה כמה דחפתי אותן הן לא הסכימו להתעורר. עד שהשמעתי שאגה של דרקון ואז הן התעוררו בבהלה כאילו היה להן סיוט.
"טראון, מה אתה עושה פה?" שאלה קירסי. "השעה אחת בלילה."
"מה, לא הצלחת לישון?" שאלה קיסיה בלגלוג.
"הצלחתי לישון רק שארפי העיר אותי." עניתי. "בואו יש משהו שאנחנו רוצים להראות לכן ולקנדלי."
"טוב, אבל כדאי לך שזה יהיה מהר." אמרה קירסי.
אם הן היו יודעות מה הלך לקרות אחר כך אני בטוח שהן לא היו מסכימות אפילו להתעורר, בטח שלא לצאת למסע הזה.