לא כל הנוצץ זהב – פרק 112

Estonian 09/10/2013 1164 צפיות 14 תגובות

במחשבה לאחור, זה היה רעיון מטומטם.
במחשבה שנייה, כמעט כל צעד שעשינו במהלך המסע הזה התברר כמטומטם, אז אולי עדיף שאני פשוט אתחיל להסביר מה קרה.
החנות הייתה די מגניבה, מיליוני פסלונים מכל הסוגים והצורות היו מפוזרים בכל רחבי החנות היו קטנים והיו גדולים, היו פסלים של חיות, גמדים, בני אדם, ואפילו יצור מיתולוגי או שניים. אבל המשותף לכולם היה העובדה שהם היו עשויים מאבן אפורה.
מה גם שראו שמי שעשה את העבודה בפסלים היה טוב מאוד בעבודה שלו, הכל עד הפרט האחרון היה כל כך מדויק, כל כך… מציאותי.
"חבר'ה…" מארק התחיל, אבל מיד השתתק.
מבין מדפי החנות הופיעה אישה מרשימה: היא לבשה שמלה שחורה ואלגנטית שכיסתה את כל גופה מלבד ידיה שהיו זקנות מעט אך מטופחות , היה לה כיסוי ראש שחור ומסובך על הראש שבזכותו לא ראיתי אפילו שערה אחת שלה, והעיניים שלה היו מכוסות במשקפי שמש.
אני מניחה שהיינו צריכים לשים לב לכך שמשהו חשוד, אבל באותו רגע ממש הריח של האוכל גבר והדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו היה כמה שאני רעבה.
"ילדים," האישה חייכה אלינו חיוך נעים למדי. "כמה נחמד לראות שיש לי מבקרים,"
"א-אין לך הרבה לקוחות?" אריק שאל.
"לא, לא הרבה," היא נשמעה כל כך עצובה…
"לכן יצרתי את הפסלים שלי, אתם מבינים, כדי שיארחו לי חברה,"
הבטתי בגברת המסכנה והרגשתי עייפות ורעב. הרגשתי גם חמלה.
"הם מקסימים," הערתי. "הפסלים, אני מתכוונת,"
האישה חייכה אלי חיוך נעים.
"אני שמחה שאת חושבת ככה יקירתי,"
"אני… מצטער שאני מדבר בצורה כל כך בוטה, אבל יש לך אוכל?" אריק שאל.
"או, אלים אדירים, כמובן, כמובן!" היא חייכה ונגעה בכתפו של אריק.
"ילד כל כך מקסים, כל כך נאה," היא חייכה שנית.
"יש לנו מעט כסף," מארק העיר.
האישה הביטה במארק.
"הו לא, היום תאכלו על חשבוני, ילדים שמארחים לי חברה לא צריכים לשלם לי," היא חייכה והוסיפה: "אתה בטח המבוגר האחראי על שני הילדים המקסימים האלו,"
מארק, שכנראה התלהב מאוד מהרעיון, הנהן.
"כן, אני האחראי," הוא אמר.
"אני יכולה לראות למה. גבר צעיר וחזק כמוך," היא חייכה, נראה שהמחמאה עושה טוב למארק כי הוא הזדקף מעט. אבל העורף שלי התחיל לעקצץ.
"בואו איתי, בבקשה," האישה אמרה. "אני אתן לכם משהו לאכול,"
היא נכנסה עמוק יותר אל תוך החנות.
"אבל… אנחנו צריכים להמשיך בדרך…" מארק מלמל.
"מארק, אל תהיה חצוף," אמרתי.
"כן, זה לא יפה," אריק הסכים והוסיף: "אוכל,"
"אוכל," הסכמתי.
"אבל אני לא אוהב את זה," מארק מלמל. "אמרתי לכם כבר שאני מריח צ'יזבורגרים, וצ'יפס…"
"מה רע בזה?" אריק שאל.
"צ'יזבורגר זה בשר," מארק העווה פנים.
"אה, נכון, אתה צמחוני," אריק מלמל.
"טוב, אז אל תאכל," אמרתי למארק. "אבל אני רעבה,"
ובמילים אלו פניתי לעבר עומק החנות, כשאריק לצידי ומארק נגרר מאחור.
בסופו של דבר יצאנו החוצה, אל גינה ענקית מלאה בפסלים נוספים מיוחדים להפליא, היו שם אפילו פסלים של סאטיר או שניים, ואפילו נער שכנראה היה חצוי מכיוון שהיה לו שריון, מגן וחרב ביד, בדיוק מהסוג שהיו לנו באימונים.
"את… יודעת על האלים?" אריק הצליח לשאול.
האישה חייכה אלינו בנחמדות והושיבה אותנו ליד שולחן עץ שעמד בצד המחסן שהיה החנות.
העפתי מבט לעבר הגינה, היא הייתה ענקית ונראתה כאילו היא מתפרשת אל תוך היער שמאחור, מבוך של עשבים וגדרות חיות יצרו מבוך שלם ומכל מקום הציצו הפסלים. וזה התחיל להטריד אותי.
"כמובן שכן," האישה הגישה לכל אחד מאיתנו צלחת עם המבורגר וצ'יפס וכוס קולה. בחיי, כמה שהייתי זקוקה לג'אנק פוד. במחנה הרי אנחנו אוכלים רק דברים בריאים, ולמען האמת, זה התחיל להימאס עליי.
אחרי שחיסלנו את האוכל, הרגשתי ישנונית יותר מתמיד. אריק אפילו פיהק, ורק מארק שיחק עם הצ'יפס שלו, שלא לדבר על זה שלא נגע בבשר, רק הביט בגועל בבשר כאילו מדמיין את הפרה בשדה עושה מו רגע לפני שבא שוחט כדי להפוך אותה לאוכל.
אחר כך נעמדנו והודנו לה על האוכל.
"יצא לי להכיר חלק מהאלים," האישה הודתה, ובכך גרמה לנו לעמוד מולה, מופתעים מעט. "הייתי פעם יפהפייה, אחד מהאלים אפילו התאהב בי עד כלות,"
"ומה קרה?" שאלתי.
"ובכן, אלה מסוימת כעסה על האהבה ששררה בינינו," היא נשמעה עצובה. "היא הייתה אלה כל כך יהירה, ולכן היא החליטה לקלל אותי,"
"זה נורא," אריק הצליח לומר.
האישה הביטה בו במבט נוגה.
"כן, אבל זה לא היה הכל, לאחר שקיללה אותי ונשלחתי לגלות, כאילו לא היה מספיק על אומללותי, שלח מלך רשע אחד אדם מסוים כדי לכרות את ראשי ולהביאו אליו,"
כיווצתי את מצחי. למה הסיפור הזה נשמע לי כל כך מוכר?
"ואבא שלך," היא הביטה בי, "אבא שלך עזר לו,"
מארק נראה מבולבל, גם אריק. אבל במוחי כבר החלה להתגבש מחשבה מטרידה…
"אבי?" שאלתי, בניסיון להרוויח זמן.
"הו כן, אביך, הרמס עזר לפרסאוס לכרות את ראשי בכך שהביא לו את המגן הארור והנעליים המכונפות," היא חייכה חיוך ממש לא נעים.
הרמתי לעברה מבט המום.
"אני יודעת מי את," אמרתי.
"כמה חבל," היא אמרה ונשמעה באמת מאוכזבת. "דווקא נהניתי בחברתכם, ילדים, אבל עכשיו עליי לעשות את עבודתי."
אריק נראה כאילו התעורר מאיזשהו חלום, כי הוא ניער את ראשי ומצמץ.
האישה נעמדה גם היא והחלה להוריד את כיסוי הראש המסובך מראשה.
מארק לקח צעד אחד לאחור.
"רוצו," מארק מלמל.
אני ואריק הבטנו לעבר האישה, לחשושים החלו להישמע.
"רוצו!" מארק צעק ופתח בריצה אל תוך הגינה ואל מבוך הפסלים.
אני ואריק לא חיכינו, ומיהרנו לרוץ לתוך הגינה גם כן, כשהלחשושים של מדוזה בעקבותינו.


תגובות (14)

זה היה צפוי אבל זה בכול זאת פרק טוב (אני חדשה באתר, היי)

09/10/2013 10:13

מדוזה D:
תמשיך

09/10/2013 10:18

מוחעחעחעחעחע!!!! אני מנחשת שאחד מהם יהפוך לפסל…
תמשיך

09/10/2013 10:23

אויי מארק :)
חוש ריח נהדר יש לו.. הם היו צריכים להקשיב לו…
חעחע התגעגעתי לקרוא על אנשים שהורגים את מדוזה..

09/10/2013 11:04

מדוזה מחעחעחעחע
מארק הגאון שלי ^^

09/10/2013 11:18

אני לא מתה על מארק. הוא מזכיר לי את תומאס האסלר בתחילת חצי רגל ואדמה… ולא סבלתי אותו אז!

09/10/2013 11:24

באדמה

09/10/2013 11:25

ידעתי

09/10/2013 11:54

היי! כמו שאמרתי, זה החלק הצפוי. מה שעומד לקרות אחרי זה הוא די הזוי ומוזר, ובכלל, אני מציע לכם לזכור את הקטע הזה. אני בכוונה לקחתי אותם לפגוש את מדוזה, ובעיקר בצורה הספציפית הזאת.
מוחעחעחעחע
והיי, נטע, אם את חדשה באתר, איך זה שאת מכירה את חצי רגל באדמה?
תודה בכל אופן (לכולם)

09/10/2013 12:18

מדוזה ><
תמשיך!!!

09/10/2013 12:18

אה… אני סתם גלשתי באתר ואחרי שראיתי את לא כל הנוצץ זהב התחלתי לקרוא את מלחמת האלים ומשם המשכתי לחצי רגל באדמה

09/10/2013 12:25

אה, כן, לפני שנרשמתי סתם גלשתי כאן

09/10/2013 12:26

אוווו נטע קראת את מלחמת האלים? לפני שקראת את חצי רגל באדמה? באמת?

10/10/2013 10:30

ברור. טוב, התחלתי לקרוא את חצי רגל באדמה אבל אז הבנתי שיש סדרה קודמת אז התחלתי לקרוא את זה.

10/10/2013 12:19
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך