אני והחבר'ה-11

~לירון~
דרק ואני רוקדים
הכול מרגיש כמו חלום. חוץ מהידיים החמות שלו שאוחזות בשלי אני מתקרבת אליו ומניחה את הראש על החזה שלו שומעת את פעימות ליבו החזקות ואני עוצמת עניים. אנחנו לא מדברים, אף אחד לא רוצה להרוס את הרגע,
שפשוט מושלם ככה. השיר הרגוע מתחלף בשיר פופ גרוע ושנינו מתיישבים. סמוקים כמו עגבניות
"טוב אני יוצאת לשעוף אוויר לרגע. אל תזוז אני מיד אחזור" אני צועדת מחוץ לדלת ברע שזאת נסגרת מאחורי אני קופצת קפיצה קטנה במקום מרוב התרגשות. אני רוצה להוציא את המראה הקטנה מהתיק כדי לבדוק איך אני נראת. שאני שומעת צעקות "טוב זה בטח שום דבר, רק שני בחורים שיכורים שרבים על מרטיני" אני חושבת. רק לנגב את העיפרון שנמרח ואני אחזור אבל זה לא מה שאני עושה כי אני שומעת קול שאין לטעות בו
קול של עצם נשברת ואחריה חבטה עמומה שמישהו פוגע ברצפה

~אלכס~
"סיימון!!!" אני צורחת בכל כוחי
התחיל שם קרב כולל מקס מיד נתן לאחד מהם אגרוף והשני החזיר לו. דרק עדיין מנסה להפריד בין כולם וחוטף מכות רציניות תוך כדי זה. אבל רק מחשבה אחת עוברת בראשי
הפנים המדממות של סיימון שמעולף על הרצפה. "סיימון!!!" אני ממשיכה לצרוח
דרק בקושי עומד יורד לו דם מזווית הפה. הנשים האלה רציניים וחזקים הרבה יותר ממקס ודרק
דמעות יוצאות מעניי בלי שליטה "שמישהו יעזור לו!!!"
לירון מתפרצת פנימה "אוי אלוהים! דרק!!!" היא נראת היסטרית מה מה שהגיוני כי היא עומדת בערך שלושה מטרים מהם. דרק מסתובב "לירון תתרחקי מכ.." הוא מתחיל להגיד שמישהו שובר לו כיסא על הראש
יש יותר אנשים עכשיו לפחות תשעה. ואף אחד מהם לא שם לב לסיימון ששרוע אל הקרקע
"תעזרו לו!!!" אני מתייפחת "אתם לא רואים שהוא צריך עזרה?!" ואכן בעל המועדון ועוד שני מאבטחים מנסים להפריד ביניהם לא בהצלחה
דרק מתמוטט סופית ולירון צורחת ובוכה
"אתמלאעוזרימאתמלאעוזרימלו!!!" אני מתייפחת בצרחות
לבסוף אחד המאבטחים מצליח לרתק את מקס החבוט לקרקע, ועוד שני מאבטחים חוסמים את השאר
"לכו #$%$%& יא בני $@#^$ אתם יכולים !@$@#% ל%%#*&* שלכם יא $%^#%^" מקס מתפתל על הקרקע
אני רצה אל סיימון בוכה כמו ברז
"סיימון אתה שומע אותי?! קום! תפתח את העיני…" אני לא מצליחה לדבר יותר ופשוט מערסלת את הרש שלו בידיים שלי
"אתה חייב לקום אתה חייב…"