חבורת מיסטוריוס-פרק 1

לני קם נרגש ומלא מרץ.
הוא התפרץ אל חדרו של מייק.
"לני!" צרח מייק וזרק עליו כפכף.לני התחמק כמו במטריקס,
וחייך חיוך דבילי.
"מה אתה רוצה?" שאל מייק שבמזל הצליח לכבות את שיחת הסקייפ שלו ושל חברתו.
"יש לנו עבודה!" לני חייך ומסר לו דף.
"תפנה למישהו שזה מעניין אותו!" צרח מייק והצביע החוצה.
לני רץ במדרגות,והרים את הטלפון.
"סיוון! סיוון! יש לנו עבודה!" קרא לני בהתרגשות.
"מה?" שאלה סיוון בקול חלש וישנוני.
"עבודה! בואי מהר!" הוא אמר וניתק.
בחדרה של סיוון,היא החזירה את הטלפון למקומו וכיסתה את עצמה בשמיכה.
לני שם חטיף בקערת האוכל של החתול,מר.מר שמייק אימץ אחרי העבודה שלהם על "מפלצת הקרח" לפני כמה חודשים.
ללני היה שיער שחור קצר,ועיניים חומות.הוא תמיד היה יותר נרגש מהאחרים.אולי בגלל העובדה שהוא בסך הכל בן 15.הוא לבש את חולצת:'אני שונא את מי שמסתכל לי על החולצות',ויצא במהירות החוצה.
"טמבל" אמר מייק והרים את הכפכף מהמסדרון.למייק היה שיער שחור קצר כמו ללני,ועיניו היו כחולות.
מייק תמיד חשב והפעיל את המוח בעבודות שלהם,ולעומתו לני היה מגיע למסקנות מהר מידי.
מייק היה בן 18,ולא ממש רצה להתגייס לצבא.
אולי זאת הסיבה שמההתחלה הקימו את החברה שלהם?
לני רץ במורד השביל,והגיע לבית ממש קטן.הוא השתמש במפתח,ונכנס פנימה.
הוא ישב בכיסא המשרדי הגדול,זה שרק סיוון יושבת עליו.
לסיוון היה שיער חום ארוך,ועיניים ירוקות.היא הזיזה משולחנה דפי תודה,ובהצלחה שאנשים רשמו לה,והדליקה את המחשב.היא הייתה בת 17,אבל כבר נחשבה לגאונה.
כשהייתה בת 10,הIQ שלה היה ברמה גבוהה מאוד.כולם אמרו לה שזה בזבוז בשבילה להיות בחברה,אבל היא התעלמה.
"יש לך דואר" המחשב קרא.היא פתחה את תיבת הדואר,וראתה קריאת עבודה.
"לנוש,אם סיוון תדע שאתה יושב על הכיסא שלך,סופך יהיה מר ואכזר" אמרה סולין.
היא הייתה הגבוהה בחבורה.היא הייתה בת 17,עם שיער ג'ינג'י ארוך,ועיניים כחולות.
"אל תגלי לה אז" צחק לני,ולגם מכוס השוקו."שוקו על הבוקר? גבר,אה?" צחקה סולין.
היא שתתה מכוס הקפה,והורידה את התריסים של המשרד שלהם.
"מה העבודה שלנו?" היא שאלה והדליקה את המחשב.
"איזה אדם אחד אומר שאיש זאב הרס את המכונית שלו" אמר לני והם עברו על המסמך.
"לני!!!" צרחה סיוון כשהגיעה וראתה אותו יושב בכיסא שלה.
מייק נכנס אחריה,ועמד להתפקע מצחוק."לא,בבקשה לא!" צרח לני והתחיל לברוח וסיוון רצה אחריו.