המירוץ למיליון – פרק 74

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: שישה צוותים ישראליים הגיעו אל סיאול, שם היו צריכים לעמוד בפני צלילה במים, ספירת פסלי בודהה וקראטה. והערב: המסע של הישראלים בסיאול ממשיך. מי ייפול ומי יצליח?
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(מקדש בונג'ונסה.)
"128?" שאל מייק.
השומר הניד בראשו.
"נו באמת," הוא התלונן.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"מנסים פעם, מנסים פעמיים, בינתיים אתה צריך לספור שוב ושוב."
"כבר מתחילים לספור כמה פעמים ספרת."
~
"אני לא יכול, נו, המספרים ממש מבלבלים אותי."
"אבל אני צריך להקריא לך את הטקסט."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"מרוב פעמים שקראתי את הטקסט כבר זכרתי אותו בעל פה ככה."
~
"שיואו, איזה עצבים."
~

"רגע, צריכים להתחיל מההתחלה," אמרה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ניסיתי לסמן לעצמי מאיפה התחלתי לספור, אבל זה באמת היה קשה."
~
"אנחנו נעבור את זה, ספיר, אנחנו נעבור את זה."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"מתחילים להסתכל אחורה, להסתכל על כל הדרך הארוכה שעשינו וזה כבר גורם לנו להבין שאם עשינו את כל מה שעשינו, אז לספור פסלים זה קטן עלינו."
~
"אנחנו נעבור את זה ונצליח."
"בעזרת השם."
~

(מקדש ג'ונגמיו.)
"הנה, פה צריכים לשבור את המוטות," אמר דור.
הוא ניגש לעמדה שלו וניסה לשבור את העץ.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"עכשיו זה כמו בסרטים, עץ ככה עבה, לשבור במכה אחת."
"משהו פסיכי."
"פסיכוטי לגמרי."
~
"הם מצפים שבאמת נצליח לעשות את זה?"
"הם מצפים שנישבר ונלך לאכול כלב."
"בחלומות שלהם. אנחנו נשבור את העץ. לא הוא אותנו."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אנחנו נשבור את העץ ולא הוא אותנו! זהו זה! סופית!"
~

(צ'ורוון.)
"מעיין, עוד פעם אחת, בבקשה."
"אני לא רוצה."
"את זאת שלחצת שנצא לתחרות, אז למה את עכשיו לא מסכימה?"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אני בכל זאת שברתי את השגרה שלי, יצאתי איתה למירוץ למיליון כי היא ביקשה, ועכשיו פתאום היא לא מוכנה לעשות את המשימה."
~
"אז אנחנו מקום אחרון, אם תמשיכי לקטר אנחנו גם נשאר בו, אז עכשיו תנסי שוב אחרת באמת נודח."
מעיין צללה שוב.
~

(מקדש בונג'ונסה.)
"אוקיי, די, עכשיו אני מצליח," אמר מייק והתחיל לספור מחדש.
ספיר ניגשה לשומר.
"123?" היא שאלה.
הוא הניד בראשו לשלילה.
"יאללה, שוב, אין ייאוש."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"המוטו שלנו זה שאין ייאוש בעולם."
"כי באמת אין."
"אין! פשוט אין!"
"אמרנו גם שיש מוטיבציה כי האחים עוד שם, גם הם נתקעים, זאת אפשרות פשוט לעקוף אותם."
~

(במונית עם כפיר וגיא.)
"Here! Stop!"
נהג המונית עצר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אתם לא מתארים לעצמכם את האושר הזה שנהג המונית לוקח אתכם בדיוק למקום שהייתם צריכים להגיע."
"בעיקר במירוץ, אנחנו בדרום קוריאה, אנחנו מתרגשים."
~
"בוא, נמהר ונגמור עם זה."
הם רצו פנימה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ואז מי מגיעים אם לא הקרציות?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"לא מספיק האחיות הגיעו, עכשיו גם ההייטקיסטים הגיעו."
~
"הלוואי שהם ייכשלו," אמר מייק.
"וואי, ממש בא לי," אמרה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"רציתי פשוט לתלוש להם את הגרון. הם עד כדי כך עיצבנו אותי היום."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אף אחד מהזוגות לא היה נראה נלהב למדיי לראות אותנו מגיעים."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"רציתי שהם יישארו מאחורינו."
~

(רובע גנגם.)
"Here!" אמרה נטלי.
הנהג עצר להן.
"Thank you! King!" הן אמרו לו ושילמו.
"עכשיו איפה נחפש את זה?"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה מקום ענק! אפשר להכניס פנימה איזה שני אולמי בר מצווה בכייף."
"ויהיה מקום לכולם."
"אפילו לסבתא השמנה הזאת שצריכה הליכון ומתעקשת לחבק אותך חזק ככה עד שאת שוברת את כל הצלעות."
~
"איפה נמצא עכשיו רמז?"
"נחפש פה, נו, תיבה, מה קשה?"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אמרנו יאללה, קל."
~
"כמה אנשים יש כאן?"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"בכל מקום מקיפים אותך איזה מיליארדים של קוריאנים, אין לך מושג מה מי מו הכל אותו דבר."
"כולם נראים עם פנים עגלגלות כאלו כמו תינוקות חמודים."
"כולם קוריאנים שם."
"כן, לגמרי."
~
"איך נמצא את זה כאן?!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה הכל מלא אנשים."
"מלא."
"כאילו יש איזה כנס, כולם, באו לחגוג להשתגע."
~

(צ'ורוון.)
"נו?"
"כל הכבוד, מעיין!"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"בסוף היא הצליחה אחרי שהיא לא וויתרה לעצמה."
~
"אני גאה בך."
"תודה."
היא התנגבה ולקחה את הרמז.
"סעו למקדש בונג'ונסה," היא הקריאה.
"בואי."
"חייבים למהר כדי לא להיות אחרונים."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"סיימנו משימה זה טוב ויפה, אבל עדיין יש מצב שאתה הולך הביתה."
~
"אוף, פשוט לא בא לי הביתה."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אין כמו הבית, אבל לא כשאני בתחרות שהמטרה היא לסיים הכל."
~

(מקדש ג'ונגמיו.)
"אחח!"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"זה היה כואב לנסות לשבור את זה."
~
"איך אמורים לשבור את זה?"
"בטוח יש שיטה."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אמרנו לעצמו שחייבת להיות שיטה, כי אחרי הכל, לא יכול להיות שסתם ככה ייתנו לנו לשבור את זה."
"השאלה היא מה השיטה."
"כן."
"זאת הייתה הבעיה שלנו."
~
"אוף, נו."
"בוא נמשיך. מתישהו נצליח."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"די, זהו, נגמר, חלאס משחקים, זה לא מקום להתייאש בו."
~

(רובע גנגם.)
"שיואו, נטלי, קלטי!" קראה גל.
היא הצביעה לעבר השלט שהיה רשום בו בעברית את שם המועדון.
"שיואו!"
"אדיר!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"פתאום אנחנו קולטות שלט עצום עם הכיתוב של המירוץ למיליון ומועדון וזה."
~
"You!" קראה נטלי, "Where is this?"
היא הצביעה לעבר השלט עם שם המועדון.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"נטלי היא מלכת יחסי הציבור. היא רק תופסת איזה משהו, עושה לו עיניים והוא כבר לוקח אותנו לשם."
~
"Take us there."
"No, no I can't."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"תפסנו איזה קוריאני שנראה כמו תינוק סיני, אמרתי לו: שמע, בחור, אתה לוקח אותי למועדון ולא אכפת לי מה."
"והוא כזה: לא, לא, אין לי זמן."
"איזה אין לו זמן! יש לו זמן!"
"אנחנו נפנה לו זמן."
~
"Take us," ביקשה נטלי שוב.
"You are in TV."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ואנחנו אומרות לו שאנחנו מהטלוויזיה, שיעזור לנו כי אנחנו גם ככה בטלוויזיה."
"שכנועים, שכנועים, כל זה."
~
"Okay," הוא אמר לבסוף.
"יש!" הן צרחו באושר וחיבקו אותו.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ואז המלך הזה לקח אותנו למועדון, היה כזה אדיר."
~

(מקדש בונג'ונסה.)
"125?" שאלה ספיר.
השומר הנהן והגיש לה את הרמז הבא.
"נו?! מה?!" קרא מייק בתסכול.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"החלטנו לעשות משהו."
~
"מייק, תקשיב," אמרה ספיר ולחשה למייק בשקט, "יש 125. עכשיו רוץ תעשה את זה."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"בשלב כזה מתקדם של המשחק זה מפגר, אבל החלטנו שאם זה יעזור לשים את כפיר וגיא מאחור, זה יעזור לנו."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"פתאום האחיות אומרות לנו את התשובה, מציעות לנו להמשיך הלאה פשוט ככה."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ראינו את ספיר בעצם מגלה למייק את התשובה, ולנו לא."
"המסר היה ברור מאוד."
"כן, אבל זה לא היה מפתיע. גם ככה ידענו שארבעתם שונאים אותנו."
"הם פשוט לא רוצים אותנו כאן."
"אבל זה בסדר. אנחנו יכולים לדאוג לעצמנו, שרדנו עד עכשיו, המשכנו הלאה בלי לוותר ואנחנו נמשיך ככה."
"מה שבטוח, לא ניתן להם להדיח אותנו בכזאת קלות."
~
"125," אמר מייק.
השומר הנהן ונתן לו את הרמז הבא.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ככה סתם הן נתנו לנו את הפתרון."
"לא נורא. לפחות המשכנו הלאה."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון:
"הופה גנגם סטייל!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה היה כזה אדיר!"
~
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.