סיפור על 1D (פנטזיה על זאין) פרק 24

"לאא רוצההה שיצאא מהראשש שלייייייי" נבהלתי מעוצמת הצרחה במיוחד שהבנתי
שהיא יצאה מפי!!… זאין ומיקה הסתכלו עליי חסרי אונים..
זאין התכופף ובא להרים אותי אולם אני צרחתי ונרתעתי ממגעו ומבט מפוחד בעיני.
"הכול בסדר אדי תרגעי אני כאן." הוא דבר בקול רגוע וניסה להתקרב אליי בשנית
ואני נרתעתי פעם נוספת שבראשי רצות כל התמונות מאתמול ממש הכול!!
תוך כדי שאני צורחת "תעזוב אותי, תעזוב אותיייי" קמתי על רגליי ורצתי לעבר הדלת
זאין רץ מיד אחריי במהירות וחסם את דרכי "את לא יוצאת מפה,מה קורה לך??!!" הוא צעק
הוא ניסה להתקרב אלי פעם נוספת ואני רצתי לקומה הראשונה "אדדיייי!!" אני שומעת צרחה
מאחורי של זאין ומיקה הנדהמים "תעזבוו אותיי כברר!! הוא רוצה לאנוס אותיייי תצילו אותייי"
צרחתי והרגשתי כאילו הארי עדיין רודף אחריי ומחזיק בי בחוזקה כמו אתמול.. אתמול
היום הגרוע והמפחיד הזה ישאר לי בזיכרון לנצח,, הדמעות מטשטשות את ראייתי
הכול שחור ומבלבל אני מרגישה סחרחורת וקהות חושים ואז אני נופלת..
*

"היא התעוררה!" אני שומעת קולות מעליי ופוקחת את עיני לחדר לבן מלא באנשים עם חלוקים לבנים
"אדי? אדי את יכולה לשמוע אותי?" ראייתי מבחינה ברופא רוכן מעליי אני מיד נרתעת
ממגעו שוב "אל..אל תגע בי" אני אומרת ומסתכלת עליו במבט מפוחד..
"בחייך אני רק רוצה לעזור לך קוראים לי דייב" הוא מחייך "מה שלומך?" אני מזהה את זאין עומד
בקצה החדר ומסתכל עליי בחשש וברחמים מיקה יושבת לצד ליאם נייל ולואי מדברים ומתעסקים
בפלאפון ויש מישהו מישהו שעומד בצד ונועץ בי מבט אני מסתכלת עליו.
הוא קולט והוא מחייך את החיוך החלקלק שרק למישהו אחד יכול להיות…
זה היה הארי…(!)

-המשך יבוא-