בדיוק כמו באותן אגדות

"את אולי היית פעם נסיכה,
אך לעולם לא תהיי מלכה"
היא אמרה, בעודה ניצבת מעליי
עם חרב שלופה.
"את מלכה רק בזכותי"
אמרתי והתנפלתי עליה,
יותר בדי לברוח מאשר לריב.
"צודקת" היא אמרה וזזה מדרכי לפני
שהצלחתי לפגוע בה, אך היא דאגה לתפוש
אותי לפני שאצליח לברוח.
"אם כך, אני חייבת לך את תודתי"
היא אמרה וזרקה אותי אל הקרקע.
"ועכשיו, תקבלי את מותך"
היא אמרה והניפה את חרבה.
"חוששני, כי זהו מותך"
אמר קול מאחוריה,
מי זה?
ובכן, התשובה די קלה,
זהו הנסיך,
בדיוק כמו בכול האגדות ההן.
"יקירי, למה לקח לך כול כך הרבה זמן להגיע?"
שאלה המלכה במתיקות שפתיים.
"זה לא הזמן לשיחות חולין" הוא אמר בקול קשה.
"צודק" אמרה המלכה, ולפתע הנסיך קלט כי אינו מצליח
להזיז אף שריר.
"מה עשית לי?" הוא שאל בשיניים חשוקות.
"מה שאני צריכה בכדי לנצח" אמרה המלכה וצחקה.
"אתם לא יודעים?" היא שאלה לאחר שצחוקה נרגע,
"אלו החיים האמתיים, לטוב אין מקום כאן"
היא אמרה והצמידה את להב החרב אל גרוני
"כאן, יש מקום רק בשביל הרוע."