המירוץ למיליון – פרק 73

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: לאחר שעברו חמש מדינות, שתי יבשות ושישה קטעי מירוץ, מתוך אחד עשר הזוגות הישראליים שיצאו למסע חובק עולם, נשארו שישה בלבד. ששת הזוגות הללו הגיעו אל סיאול, עיר הבירה של דרום קוריאה.
והערב: כיצד יתמודדו הצוותים הישראליים עם אתגר הקראטה?
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(צ'ורוון.)
"מחסום," הקריא גיא, "מי מוכן לחוויה עוצרת נשימה? תורך, אחי."
"בסדר," אמר כפיר, "אני אעשה את זה."
~

"קדימה, נו, נעמה, תעשי את זה!" אמרה ספיר.
"אני מנסה!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זה הרבה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה מהצד."
"מהצד זה נראה ממש פשוט."
"זה ממש לא."
~
"תנסי שוב."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"גם המים היו מה זה קפואים! רצח!"
~

"כל הכבוד, מעייני," אמר אנריק.
"כמה זמן?"
"ארבעים ושתיים שניות."
"אז מה כל הכבוד?!"
"את משתפרת."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"זה לקח בזמנים. בהתחלה היה באמצע, אחר כך עלה, שוב ירד, עלה, ירד, ירד, עלה…"
"העיקר שלא התייאשת."
"הייתי בדרך להתייאשות."
~
"רק אל תתייאשי והכל יהיה בסדר."
"נו, אבל אני כל הזמן עושה את זה מחדש!"
"אז מה? אל תוותרי!"
~

(מקדש בונג'ונסה.)
"125?" שאלה אורין.
השומר הנהן והגיש להם את הרמז הבא.
"יש!" היא קראה.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"איכשהו הצלחנו לגמור את זה בלי שיעקפו אותנו."
"גם לא הגיעו זוגות אחרים פתאום משום מקום בשביל לאיים עלינו."
~
"יאללה, צריכים להגיע לקניון ההוא."
~

(מקדש ג'ונגמיו.)
"אאוץ'! זה כואב לי!" צרחה נטלי.
"למי אכפת?! תדמייני שזה משהו מעצבן כזה שדורש מכות."
"אבל זה מחזיר לי!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"המקל הזה נראה לי הרביץ לי יותר חזק ממה שאני הרבצתי לו."
"יא עמה, מקלות לא מרביצים."
"אז למה כואב אחרי שמרביצים להם?"
"כי את פוגעת בו אז זה כואב."
"למה?"
"כי את מרביצה לו, יא עמה, ככה זה, אל תשאלי שאלות."
"אבל למה?"
"היא חושבת שהיא איינשטיין שואלת שאלות כל היום! יופי יופי לכי תמציאי את תורת היחסיות."
"זה היחסות, יא עמה."
"מי שמדברת."
"לא את."
"לא את."
~
גל ניסתה לשבור את המוט והצליחה.
"יש!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אני לא בכיתי ויללתי ועשיתי כאילו שאני מבינה במדעים וזה ושברתי את המוט."
"בטח, הוא ראה אותך אמר שיואו! די! נמאס לי! נשבר לי שאנשים כל הזמן מנסים לשבור אותי!"
"נשבר לי!"
"נשבר לי!"
~
"יאללה, נו, נטלי, עכשיו תורך!"
"אני מנסה!"
~

(צ'וורון.)
"יאללה, נעמה, עוד פעם אחת!" אמרה ספיר.
נעמה צללה ועלתה אחרי יותר מדקה.
"יש! עשית את זה! עשית את זה!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"איך הייתי גאה בה על זה שהיא הצליחה לעשות את זה."
"אין, אין עלי."
"חופשי אין עליך. אני אוהבת אותך."
"גם אני אותך. פייר, אני אוהבת אותך."
~
"את האחות הכי טובה בעולם! אין עליך!"
נעמה התנגבה ולקחה את הרמז הבא.
"סעו למקדש בונג'ונסה," הקריאה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פתאום אנחנו קולטות שאנחנו כבר לא מקום חמישי."
"מקום רביעי!"
"אנחנו מתחילות ככה לטפס וזה."
"להתגנב קדימה."
~
"אחרי היום, יש מצב שישארו רק חמישה זוגות, את קולטת?"
"לא."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אחרי ההדחה הבאה – זהו זה. חמישיית הגמר. זה חצי הדרך עכשיו. כל מה שאנחנו עושים עכשיו זה חצי הדרך."
"כי נשארו רק בערך חצי מהזוגות מההתחלה."
"כן."
~
"וואי, וואי, התחרות נהיית מלחיצה."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"מרגע לרגע מפלס הלחץ רק מטפס, כי אתה יודע שאם אתה אחרון זה הסוף שלך."
"לא טוב להיות בין האחרונים. זה אף פעם לא טוב."
"כן, תמיד עדיף להיות בין הראשונים. לא חייבים מקום ראשון, אבל צריכים להיות איפשהו בין הראשונים."
"שם הכי טוב להיות."
"כן."
~

(COEX mall)
"הנה, פה הרמז," אמרה אורין.
היא שלפה את המעטפה מתוך התיבה.
"צומת," היא הקריאה, "ידיים חזקות או בטן חזקה?"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"איך הם מצפים ממני לאכול כלבלב, הא? איך?!"
~
"הולכים על ידיים חזקות."
בסדר."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"החלטנו ללכת על המשימה של הקראטה, היא פשוט נשמעת יותר נורמאלית."
~

(מקדש בונג'ונסה.)
"מי מוכן לספור?" הקריא מייק את הרמז.
"מה לעזאזל?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"גם כן, המירוץ למיליון, המשימות רק נהיות יותר ויותר הזויות. פתאום צריכים לספור פסלים, להתחיל לעשות עניינים טרארם-טרארם."
"לפחות לא רוקדים."
"אל תפתח פה לשטן. אנחנו עוד נרקוד בסוף."
~
"יאללה, בוא נתחיל לספור, אני מניח."
"כן."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"משימה מוזרה, אבל נניח."
~

(צ'ורוון.)
"כל הכבוד, כפיר!" קרא גיא.
כפיר יצא מהמים והתנגב.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אני לא יודע איך, לדעתי לכפיר יש ריאות של ברזל, הוא פשוט על הניסיון הראשון סיים."
~
"יאללה, בוא, צריכים להגיע למקדש בונג'ונסה," אמר כפיר.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אנחנו מסתכלים ימינה, מסתכלים שמאלה, קולטים שאנחנו אחרונים."
~
"נו, אבא, אנחנו אחרונים."
"לא נורא, מעייני, תמשיכי לנסות."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אני התחלתי להיות מתוסכלת, כי זה מקום אחרון, בשלב כזה מתקדם, זה ממש מבאס."
~
"מעייני, את חייבת להמשיך לנסות, את לא יכולה להתייאש עכשיו."
"אני אנסה, אבל זה עדיין קשה."
"לא נורא, קחי את הזמן."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הבעיה של אבא זה שהוא מאוד שאנטי כזה, הוא מאוד אדיש, הוא לא ממש מבין שזאת תחרות."
"בטח שאני מבין שזאת תחרות."
"ואנחנו מקום אחרון."
"אבל את לא מבינה שלי לא ממש אכפת המקום כמו שאכפת לי ליהנות."
"בקטע הזה אני לא מסכימה איתך, כי אני רוצה לזכות."
"ברור, באנו בין היתר בשביל זה, אבל גם אם לא נזכה, זה לא כזה נורא."
"מה שתגיד."
~

(מקדש ג'ונגמיו.)
"איך עשית את זה?"
"תכי את זה ממש חזק עם הצד."
"ככה?" שאלה נטלי.
היא הנחיתה מכה ושברה את המקל.
"יש!" היא צרחה באושר.
"יאללה עוד," אמרה גל.
הן שברו את המקלות שנשארו.
"יש!" הן צרחו באושר וחיבקו זו את זו.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הקראטה היה קשה בהתחלה, אבל בסוף מה זה שיחקנו אותה בגדול."
~
"יאללה, צריכים לעבור בלוח ההצבעה."
"רק שלא יעשו לנו תרגיל מסריח!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"כבר שמו לנו פעם אחת עצור, ולא רצינו עכשיו פרסה."
"כי אם היה לנו פרסה, זה אומר לאכול את הכלבלב, וזה אי אפשר."
~
"בואי נבדוק," אמרה גל.
"אני לא רוצה להסתכל," אמרה נטלי.
גל הורידה את הלוח הנצמד מתחת לשם שלהן וחשפה לוח ריק וסימן ירוק.
"אף אחד לא שם לנו פרסה!"
"אף אחד?!"
"אף אחד!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אין פרסה! איזה אושר!"
~
"סעו לכיכר המרכזית ברובע גנגם, שם תחפשו את הרמז הבא שלכם," הקריאה נטלי.
על הצוותים כעת להגיע אל הכיכר המרכזית ברובע גנגם, שם הצוותים יצטרכו לחפש את הרמז הבא, שיהיה בצורת שלט גדול בעברית אשר יכוון אותם למועדון בו הם ירקדו את הריקוד המפורסם ביותר של דרום קוריאה, שגם נושא את שם הרובע בו יבקרו. הגנגם סטייל.
"בואי, גל!"
"רובע גנגם זה לא זה של גנגם סטייל?"
"זה כן!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אני וגל מכורות משהו אש לגנגם סטייל."
"משהו רציני אבל."
"זה כזה אדיר."
~
"יואו, מתאים לי ובניו עכשיו גנגם סטייל."
"כן!"
~

(מקדש בונג'ונסה.)
"117?" שאל מייק את השומר.
הוא הניד בראשו לשלילה.
"לעזאזל."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"לא מספיק שגם ככה קשה לספור כי יש מלא פסלים ואתה לא זוכר את מי ספרת ואת מי לא כי כולם דומים, אתה גם צריך לשמוע טקסט עם מלא מספרים שמבלבלים אותך."
"והעיקר זלזלנו במשימה בהתחלה."
~
"על השטות הזאת אני לא הולך הביתה, שמעת?"
"ברור שלא."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הטבעונים מההתחלה יכולים לומר שהם הלכו בגלל פרסה. החופר ויובל יכולים לומר שהם עפו בגלל מזל. מה אנחנו נגיד אם נודח בגלל שלא הצלחנו לספור פסלים?"
"זאת תהיה חתיכת בושה."
"וכאילו שהבושה שעשו לנו בכל המירוץ לא הספיקה."
~

"הנה, ספיר, זה פה," אמרה נעמה.
הן רצו לעבר התיבה ופתחו את המעטפה.
"מי מוכן לספור?" היא הקריאה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו מגיעות, רואות את האחים שם."
"האחים!"
"אני ככה מחליפה מבט עם נעמה, מסתכלת, ככה, חושבת מה שאני חושבת?"
~
"יאללה, נעשה את זה זריז ויעיל ונגמור עניין."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עכשיו, משימות של דיוק, דברים קטנים כאלו, זה יותר מתאים לי מנעמה. זה למה החלטנו שאני אספור והיא תקריא."
~
"וואו, אני מקריאה לך, איזה כייף."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"קיבלנו מצב רוח טוב, התחלנו להיות אופטימיות."
~
"יהיה טוב, אחותי. יהיה טוב."
~

(צ'ורוון.)
"שיואו, די, אין לי כוח למקום האחרון הזה, אין לי, באמת שאין לי."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הייתה לי הרגשה שמעיין ציפתה שנגיע ותמיד נצליח ונהיה ראשונים."
"ממש לא."
"ככה זה נשמע."
"זה לא. אני פשוט לא רוצה להיות מקום אחרון."
"ואי פעם הגענו אחרונים?"
"עכשיו."
"אוקיי, אז מה?"
"סתם, זה ממש מבאס."
"מבאס, מבאס, אבל מתמודדים עם זה. אלו החיים."
~
"עוד פעם, תנסי."
"אין לי כוח. באמת שאין לי."
"תיקחי הרבה אוויר."
"אני לא יכולה!"
"כולם עשו את זה. גם את יכולה."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: איזה זוג ייכשל ואיזה ישעט קדימה? וגם: המזימה של ספיר ונעמה יוצאת לדרך במקדש בונג'ונסה.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.