להתאהב זה מסובך. סיפור חדש ;)

לפני שאני מתחילה רציתי רק להגיד שזה סיפור שפרסמתי ממש בהתחלה כשנרשמתי ואז לא הכירו אותי וגם פחות הייתי פעילה, לכן אני מעלה אותו שוב כי אני כן חושבת שהוא טוב, הסיפור לא שטחי ויש בו דמיות עם תכונות ממש ממשיות ועמוקות…אני לא מפחדת להראות בדמיות שלי את הצד המכוער, כי אני רוצה לגרום לכם להרגיש כאילו הן ממשיות :-)
אם אני אראה שיהיה ביקוש אני אמשיך בע"ה לפרסם את הפרקים,
אני מקווה שתאהבו 3>

היא צעדה אל עבר תיכון ׳בייס נוברס׳ שערה השחור מהודק בקוקו מתנפנף ברוח. היא שמה לב כבר לפני כחמש דקות שחבורה של בנות מצחקקות משנה א׳ עוקבות אחריה משהחנתה את המוכנית האדומה שלה. ׳נו טוב…חשבה, זה ככה כל שנה, כשאת תלמידה חדשה את תמיד רוצה להיות הכי פופולרית ולכן את חייבת איזושהי ״מודל״ לחיקוי…במקרה של תיכון ׳בייס נובס׳ הדמות האידיאלית הייתה מי אם לא מיה אנדורלנף, נערה עם ממוצע מרקיע שחקים, הרקדנית הכי טובה במגמת המחול בבית הספר, כל דבר שהיא רק רוצה- משיגה. הבעיה עם פופולרים היא שאם אתה רוצה להיות בחברתם- אתה חייב להיות אחד כזה.
היה נמאס לה להעמיד פנים שהיא לא שמה לב לכל ההתכנסות מאחוריה, היא הסתובבה, מחייכת בנימוס אל הבנות שנעצרו, נתפסות בקלקלתן. הבנות הציגו את עצמן אחת אחרי השנייה, מיה כבר כמעט הספיקה לחשוב על איזה טובה כל אחת יכולה לספק לה עד שראתה את חברותיה מרחוק, היא עקפה את הבנות בלי לומר מילה.

**********************

סטן חייך חיוך רחב אל הבחור שצעד לקראתו,
״מה קורה גבר?״ אדמונד אחז בכתפו.
״האמת בסדר, קצת מבאס שהחופש נגמר לא?…אממ תקשיב לא יצא לי להגיד לך תודה באמת שעזרת לי ולמשפחה שלי להתאקלם פה..״ סטן עבר לא ממזמן לפלורידה עם אחיו הקטן ועם אימו.
״בשמחה גבר!״ שתיהם התקדמו אל עבר הבניין הבורדו הגדול שעליו התנוססו אותיות זהובות גדולות תיכון ׳בייס נוברס׳.
״שמע אני צריך לעבור במזכירות כדי לעדכן את המערכת שלי וכל השיט הזה…אני אראה אותך מאוחר..ביי אחיי….״

***************
׳איפה היא?!׳ שתי המילים הללו התרוצצו בראשה של מיה שוב ושוב, היא לא האמינה שאופריה מפספסת את היום הראשון…׳מה נסגר איתה?..׳ היא התבוננה בכיסא הריק שלידה.
״מיה מה את חושבת?״ רוז התנערה ממחשבותיה,
״מה?״
״על החולצה…זה פשוט כל כך לא מתאים ביחד!״ היא בכלל לא הקשיבה אלא רק הנהנה בראשה, זאת שאישרה את דעתה קרנה מאושר ואילו השנייה באכזבה. המחנכת נכנסה לכיתה ואט אט כל התלמידים שקטו והתישבו. עדנה שוב התחילה עם הפתיחת השנה המייגעת שלה, לפתע מישהו נכנס בפתאומיות מהדלת, עדנה נראתה מופתעת היא לא הייתה רגילה שמפסיקים אותה, בדיוק שהיא התחילה לספר על הילדים שלה ועוד בלה בלה בלה שכאלה,..מיה לא שמה לב למה שמתרחש מסביבה, היא הייתה במקום לגמרי, בחלום השמיני אוליי…

*******************

סטן נכנס לכיתה, הוא שנא שתולים בו מבטים. הבנות הזילו ריר על השולחן, סטן היה מודע לזה שהוא נאה,לא היה לו פרצוף מושלם אבל איכשהו, ככה עם העיניים החומות החמות, שיער החום הפרוע ושפתיו היפות נתנו פשוט הרגשה של בית וחום, במיוחד חיוכו השובב. המורה סימנה לו שיישב ליד הנערה שהייתה כנראה שקועה במה שמתחולל בחוץ, שערה היה שחור אך הוא לא הבחין בפניה, הוא גרר אחורה את הכיסא ממקומו כדי שיוכל להתיישב ואז התיקה הנערה את עינייה מן המשתקף בחלון ואט אט התבוננה בו,
״שיט״ פלט, מבט של תיעוב עמוק התחלף במבט ההפתעה שהיה שרוויי על פניה קודם. סטן רק התיישב בשקט, היא סיננה לעברו מבין שיניה,
״אתה! חתיכת…״
״את יודעת גם אני לא ממש שמח לראות אותך, מלפפון חמוץ״ ליחיה של מיה בערו מזעם,
״אני הולכת לעשות לך את המוות!״ הוא גיחך בקול,
״מה תעשי?! שוב תלשיני לאבל׳ה?!״

*****************

הפרק הבא- ״ שבועיים לפני תחילת הלימודים״