אויבים בדם-פרק 19

ערב.
סורן שכב על החול הרך,שנצבע בדם.
נארה אחזה בו,מסרבת להרפות.מחפשת סימן חיים.
"תן לי סימן חיים אחד.."היא התחננה,כשהגוף שלו עדיין חם.
למרות שהדם כבר הפסיק לזרום והלב הפסיק לפעום.
הם היו באמצע שום מקום,מרוחקים מהבית.
"סורן!!!"היא צעקה,מתחילה להבין כי כבר אין תקווה.זה אבוד.הוא איננו.
"תוציאי את הקליע מהלב שלו.."נשמע קול מוכר.
כשמשב רוח נעים חלף לפתע באוויר.
"סיירון??"היא סובבה את ראשה,אוחזת בסורן,אהובה המת.
בגדייה היו מגואלים בדם שלו.
"נארה.."הוא הופיע לעיניה לפתע.
"סיירון!!!"היא שמחה כל כך לראות אותו.."אבל,שרפו את הגופה שלך!"
"עברתי למימד אחר.."הוא ענה.
"אתה..מה אתה?"היא שאלה.
"בואי נאמר שעברתי לעולם פחות גשמי.."הוא אמר לה.
"אתה רוח.."היא הבינה.
"זה יקרה גם לסורן.."הוא הסביר לה.
"אני רוצה להציל אותו.."היא ענתה,כשדמעות מוסיפות לזלוג מעיניה,"ניסיתי בכלמחיר אבל הוא..הוא.."
"הוא מת."אמר סיירון,"בעת שהציל אותך."
"..אני אוהבת אותו.."אמרה,נארה,משפילה מבט ארצה.
"..סורן היה עושה אותו דבר עבורך.."אמר סיירון.
"אייך אתה יודע?"היא שאלה,"הוא אויב."
"הוא אהב אותך.מאוד."הסביר לה סיירון.
"אני רוצה להחזיר אותו לחיים!"היא קראה.
"תוציאי את הקליע מהלב שלו..כל עוד הוא לא התמוסס בפנים לתוך הדם .."ענה סיירון.
"אייך אני עושה את זה?"שאלה נארה.
"את צריכה לפתוח לו את החזה.."אמר לה סיירון.
"אתה מתכוון,כמו,ניתוח?" שאלה נארה,המומה.
"כן."ענה סיירון,"אני אעזור לך."