אני והחבר'ה-8

~סיימון~
השרירים שלי שורפים ואני מתנשף כמו אני לא יודע מה אבל עדיין אני האחרון דרק רץ לידי מנסה לעודד אותי. אני יודע שאם הוא היה רוצה הוא היה בראש התור, אבל הוא בחר להיות כאן. לידי
"קדימה סיימון. רק עוד קצת וסיימנו" הוא אומר לי בחיוך. הוא אפילו לא מתנשף, "דרק רוץ קדימה שלא תיכשל בספורט בגללי "דרק מחייך אליי את החיוך הכובש הזה שלו זה שגורם לכל הבנות להימס תחושה מוזרה מקננת בי משהו מריר כזה. מר ראש מכריז על הסיבוב האחרון ואני רואה את המחברת שלו
מחברת ציונים. עכשיו אני רץ בכל כוחי אבל באמת ואני מצליח להגיע לאמצע הקבוצה "דרק…זה…
הסיבוב האחרון… רוץ קדימה…" אני אומר בהתנשפויות כבדות הוא "אתה בטוח? לי אין בעיה להישאר אתך" אני מהנהן ודרק שולח לי מבט פרידה ורץ לראש הקבוצה שאני עובר לבסוף את מ ראש אני מספיק לראות את המספיק בקושי ליד השם שלי. חיוך ניצחון מרוח לי על הפנים
אני חושב שזה הציון הכי גבוהה שקיבלתי אי פעם בספורט

~אלכס~
אני מתחילה להצטער ששיעור חשבון מתקיים בקומה הראשונה.
אין לי סיכויי לקפוץ מהחלון ולגאול את עצמי מייסורי המשוואות אני נכנסת למצב הזה ששאנני לא שומעת מילה ממה שאומרים סביבי ופשוט מציירת אני מציירת את הפינה של השולחן, אני מציירת בקבוק מים ל אחד הילדים, אני מציירת זוג עיניים ירוקות,עם שבבי זהב ואחריהם אף קטן ומנומש אני מתחילה לצייר לחיים ורדרדות שהמרפק של מקס (שער באופן מפתיע) ננעץ בצלעות שלי "אלכס. אלכס נגמר השיעור"
"מה? כן אני ערה. אני ערה!" כל הכיתה מצחקקת "אלכס נגמר השיעור" מקס עונה לי. מתעפק לא לצחוק
אני אוספת את הדברים על תוך התיק ובדר החוצה אני מרביצה מכה קטנה בראש "מה אני עשיתי?!" הוא צועק אליי "טוב נו חכי לי!" והוא מדביק אותי "מה ציירת?" הוא שועל אותי בטון מלגלג "צירתי איך הפנים שלך יראו אם תמשיך לעצבן אותי וזה לא היה יפה" צחוק קטן נפלט מפיו "טוב את עצבנית היום" הוא צודק
"בוא נחשוב ביחד למה!" הוא מעמיד פני חושב "כי קיפודים הם מסוכנים ויורד גשם של לאמות ורודות!" אני מגלגלת עניים "איך ידעת?" חיוך שחצני עולה על פניו "זה כישרון טבעי או שיש לך את זה או שאין לך"
אני צוחקת בניגוד לרצוני. ודוחפת אותו דחיפה קטנה "טוב תסתום את הפה המוכשר שלך ותחפש את סיימון ודרק"