שנות השישים – פרק 2 [-:

כולם היו שיכורות לאחר מסיבת הרווקות של מאיה לכבוד חתונתה.
הן היו באולם האירועים שהיה פעם ביתו של דני הוליווד.
דניאלה נכנסה למין עוד חדר שהיה בתוך האולם אירועים,
פעם בחדר הזה היה את הג'קוזי.
היא לקחה את הפלאפון שלה שהיה מונח על הספה ויצאה.
"חכי." דני הוליווד הופיע בשחור לבן
דניאלה צחקה קצת
"אתה רק בדמיון שלי…"
דניאלה המשיכה ללכת
"לא, אני אמיתי, הלו אני פה!"
"רק ש… אם היית באמת פה לא היית אומר הלו.
המציאו את המילה הזאת בערך 200 שנה אחרי שמתת."
"וואלה?" הוא צחק
"אז כנראה שאני באמת בראש שלך."
דני קם מהספה ודניאלה התקרבה אליו, הוא ביקש ממנה להחזיק לו ביד.
כשדניאלה החזיקה בידו של דני היא וכל החדר נעשה שחור לבן.
"ואוו! זה מדהים!" היא אמרה
"נכון, הרבה יותר קל בחיים שהכל שחור לבן."
שניהם רקדו קצת בחדר השחור לבן.
"תסתכלי לי רגע בעיניים, אני צריך פוקוס…"
"תקשיב רגע דני, אתה לא יכול להמשיך ככה, אתה חייב לצאת לי מהראש –
זה לא הגיוני כבר!"
היא הסתכלה למטה
"את לא רוצה לשאול אותי משהו?"
דניאלה החזירה מיד את ראשה לכיוון דני
"למה עשית את זה?"
"שאלה אחרת." הוא מיד ענה
"למה אתה הכי מתגעגע?" היא המשיכה לשאול אותו למרות שלא ענה על שאלתה
העיקרית.
"לבית שלי." הוא הסתכל על אולם האירועים שהיה פעם ביתו.
"לשיר…"
דניאלה התקרבה אל דני ושניהם… התנשקו.
כולם היו שיכורות לאחר מסיבת הרווקות של מאיה לכבוד חתונתה.
הן היו באולם האירועים שהיה פעם ביתו של דני הוליווד.
דניאלה נכנסה למין עוד חדר שהיה בתוך האולם אירועים,
פעם בחדר הזה היה את הג'קוזי.
היא לקחה את הפלאפון שלה שהיה מונח על הספה ויצאה.
"חכי." דני הוליווד הופיע בשחור לבן
דניאלה צחקה קצת
"אתה רק בדמיון שלי…"
דניאלה המשיכה ללכת
"לא, אני אמיתי, הלו אני פה!"
"רק ש… אם היית באמת פה לא היית אומר הלו.
המציאו את המילה הזאת בערך 200 שנה אחרי שמתת."
"וואלה?" הוא צחק
"אז כנראה שאני באמת בראש שלך."
דני קם מהספה ודניאלה התקרבה אליו, הוא ביקש ממנה להחזיק לו ביד.
כשדניאלה החזיקה בידו של דני היא וכל החדר נעשה שחור לבן.
"ואוו! זה מדהים!" היא אמרה
"נכון, הרבה יותר קל בחיים שהכל שחור לבן."
שניהם רקדו קצת בחדר השחור לבן.
"תסתכלי לי רגע בעיניים, אני צריך פוקוס…"
"תקשיב רגע דני, אתה לא יכול להמשיך ככה, אתה חייב לצאת לי מהראש –
זה לא הגיוני כבר!"
היא הסתכלה למטה
"את לא רוצה לשאול אותי משהו?"
דניאלה החזירה מיד את ראשה לכיוון דני
"למה עשית את זה?"
"שאלה אחרת." הוא מיד ענה
"למה אתה הכי מתגעגע?" היא המשיכה לשאול אותו למרות שלא ענה על שאלתה
העיקרית.
"לבית שלי." הוא הסתכל על אולם האירועים שהיה פעם ביתו.
"לשיר…"
דניאלה התקרבה אל דני ושניהם… התנשקו.
כולם היו שיכורות לאחר מסיבת הרווקות של מאיה לכבוד חתונתה.
הן היו באולם האירועים שהיה פעם ביתו של דני הוליווד.
דניאלה נכנסה למין עוד חדר שהיה בתוך האולם אירועים,
פעם בחדר הזה היה את הג'קוזי.
היא לקחה את הפלאפון שלה שהיה מונח על הספה ויצאה.
"חכי." דני הוליווד הופיע בשחור לבן
דניאלה צחקה קצת
"אתה רק בדמיון שלי…"
דניאלה המשיכה ללכת
"לא, אני אמיתי, הלו אני פה!"
"רק ש… אם היית באמת פה לא היית אומר הלו.
המציאו את המילה הזאת בערך 200 שנה אחרי שמתת."
"וואלה?" הוא צחק
"אז כנראה שאני באמת בראש שלך."
דני קם מהספה ודניאלה התקרבה אליו, הוא ביקש ממנה להחזיק לו ביד.
כשדניאלה החזיקה בידו של דני היא וכל החדר נעשה שחור לבן.
"ואוו! זה מדהים!" היא אמרה
"נכון, הרבה יותר קל בחיים שהכל שחור לבן."
שניהם רקדו קצת בחדר השחור לבן.
"תסתכלי לי רגע בעיניים, אני צריך פוקוס…"
"תקשיב רגע דני, אתה לא יכול להמשיך ככה, אתה חייב לצאת לי מהראש –
זה לא הגיוני כבר!"
היא הסתכלה למטה
"את לא רוצה לשאול אותי משהו?"
דניאלה החזירה מיד את ראשה לכיוון דני
"למה עשית את זה?"
"שאלה אחרת." הוא מיד ענה
"למה אתה הכי מתגעגע?" היא המשיכה לשאול אותו למרות שלא ענה על שאלתה
העיקרית.
"לבית שלי." הוא הסתכל על אולם האירועים שהיה פעם ביתו.
"לשיר…"
דניאלה התקרבה אל דני ושניהם… התנשקו.

נועה מקבלת שיחת טלפון מהבוס שלה בעבודה.
"הלו?"
"נועה, זאת את?" הוא שאל
כשנועה הבינה שמדובר בבוס שלה, היא התחילה לדבר בקול נעים יותר
"כן! בטח שזאת אני, הרי מי אני כבר יכולה להיות? אתה יודע התקשרת לפלאפון שלי ושאלת אם זאת אני וברור שזאת אני כי התקשרת לפלאפון שלי… וכמובן שאם התקשרת לפלאפון שלי אז אני יענה הרי מי עוד יכול לענות חוץ ממנ…"
נועה דיברה ודיברה בלי לשים לב שהיא בעצם חוזרת על אותו משפט מעצבן כל הזמן.
"אהה.. כן.. דיברתי הרבה נכון?"
"נועה תגיעי למשרד, בקיצור."
"מה קרה?"
"תגיעי למשרד ונדבר."
"נו תספר לי מה קרה!"
הוא ניתק את הפלאפון ונועה הבינה שהיא צריכה ללכת למשרד כדי לקבל תשובות.
היא יצאה החוצה, נכנסה למכונית ונסעה בנסיעה של כ- חצי שעה.

הבוס של נועה נראה במשרד, נועה הגיעה למשרד עצמו.
"אתה לא מאמין כמה פקקים היו… וזאת רק נסיעה של חצי שעה! אוי כמעט השתגעתי…"
נועה התיישבה בזמן שדיברה
"טוב נו מה קרה? נינט מצאה חבר חדש? או יש לה כבר חבר? היא נפרדה ממישהו?"
"לא, זה לא העניין."
"נו אז תמהר אני רוצה להזמין ספא עם חברות…"
נועה ניסתה לזרז את הבוס שלי, אבל הסיבה העיקרית היא שהיא כבר רוצה לגמור עם זה.
היא מעדיפה שלא לדעת בשורות רעות.
"בעצם את יכולה ללכת עם חברות לספא מתי שאת רוצה. בשעה 1 בצהריים, 5 בערב,
3 לפנות בוקר… באמצע הלילה, מתי שבא לך!"
"נו בסדר תמהר.."
"את מפוטרת."
נועה נכנסה לשוק בלתי אפשרי.

עופר ודניאלה נראו בדירה של עופר, כשדניאלה שוכבת על המיטה.
כנראה שהם השלימו.
"טה – דם!" עופר קפץ כשכולו מכוסה במסכת פנים
"ראית? התערבנו והצלחנו!"
"בסדר בסדר…" דניאלה צחקה
לפתע הטלפון צלצל. דניאלה ועופר לא ענו וחיכו להודעה שהמתקשר ישאיר.
"היי, אנחנו לא בבית. תשאירו הודעה או תתקשרו אחר כך!"
קולם של דניאלה ועופר נשמעו ולאחר מכן ההודעה.
"היי דניאלה, זה רון מחברת יס. אנחנו כל כך מרוצים מהסרט! אנחנו רוצים סרט המשך
והפעם אנחנו רוצים ש… תגלי את האמת. אז תתקשרי אליי בחזרה,
כי את הולכת לבלות עוד שנה עם דני הוליווד, להתראות."
דניאלה ועופר כבר לא נראו כל כך שמחים, בעיקר אחרי שדניאלה הבטיחה שלא תתעסק
יותר עם דני.

השעה היא 10:15, דניאלה הגיעה לחברת יס ומתעסקת במחשב.
היא העבירה קצת אחורה וקדימה והתעסקה עם הצילומים…
ולבסוף הגיעה לתוצאה שרצתה. סרטון הורץ על המחשב.
"אז אתה אומר שהוא לא השאיר לך שום מכתב, שום מכתב!" אמרה דניאלה
"אין שום מכתב." חיים ענה לה
דניאלה השאירה מצלמה נסתרת במקום שמכוון לחיים ודניאלה,
אך במקום שחיים לא נראה.
דניאלה קמה שחבר מההפקה של יס קרא לה
"דניאלה בואי רגע שנייה…"
"אני עוד רגע איתך סבא." היא קמה והלכה
חיים נראה קם ולפתע הסרטון הופסק.
סרטון אחר הועבר ומזווית אחרת שבו רואים את חיים יושב על כורסא בלי דניאלה.
הוא היה נראה קצת מתוח,
כשבסוף הוא קם מהכורסא והלך לארון הספרים. הוא פתח ספר אחד…
והוציא משם את המכתב.
דניאלה נראתה המומה, למרות שהיא ידעה שחיים מסתיר משהו.

"לחיים! לחיי מאיה!" החברות אמרו כשהם בספא בתוך הסאונה
"לחיי תום הבעל המקסים העתידי שלי…" מאיה אמרה
"ו… ולחיי עופר שיצליח באודישנים." דניאלה איחלה לעופר
"טוב אז תראו יש לי סוד בשבילכם…" התחילה להגיד מאיה
"ולא נועה, את לא יכולה לכתוב אותו באתר הזה שלך מהעבודה!"
"אז זהו שאני לא ממש צריכה.. פיטרו אותי."
"מה?!" כל החברות נבהלו
נועה משחזרת את האירועים לחברות.
השעה 9:51.
"מה זאת אומרת מפוטרת? די נו!"
"אימא של בר התקשרה ואמרה…"
"איזה בר?" נועה שאלה
"שלמה בר." הוא אמר בציניות
"ציפי התקשרה אליי.."
"איזה ציפי?" היא שוב שאלה
"ציפי ליווני!" הוא אמר שוב בציניות
"מה שחשוב שאנחנו יודעים איך השגת את הפריים של ליאו!"
וזה הסיפור שנועה סיפרה.
"נו דברי כבר, מה קרה את הפריים של ליאו?" צעקה מאיה
"את זוכרת שהם היו בארץ וכולם רצו חתימות…"
"נו, נו…" אמרה דניאלה
"קלטתי פתאום שהדלת של האורווה פתוחה בקצה במאחורה…."
מאיה הטתה את הראש אחורה
"אוי שמע ישראל אלוהים יעזור לי…"
'כן, זה עוד יום רגיל בחיינו. למאיה היה עוד יום מושלם,
לנועה שוב נהרסים החיים ואני גיליתי מה קרה עם סבא שלי.
אני לא אוהבת שמסתירים ממני דברים… אני מוכרחה לראות אותו.

חיים, סבא של דניאלה, ניצח על תזמורות בבית אבות.
"רחל, יותר גבוהה! 'עץ גדול ימי השקט…' " הוא ניסה להסביר לרחל איך לשיר
דניאלה ניגשה אל חיים לאט ובעדינות.
היא עשתה לו שלום וחיים הפסיק את התזמורת.
"אה.. אוקי, אוקי… היה לא רע. רק רחל, תהייה יותר מדויקת.
ניפגש פה בעוד 10 דקות, בסדר?"
חבורת הקשישים עזבה את המקום ורק דניאלה וחיים נשארו.
"דנדוש!"
"סבא!"
הם חיבקו אחד את השני
"אחלה מופע…"
"אההה…. חובבנים…" הוא צחק קצת
"אז מה קורה איתך?" שאל
"בסדר, אני… רציתי לשאול אותך עוד פעם בקשר למכתב."
לחיים היה מבט שונה, הוא לא אוהב לדבר על התקופה הזאת.
"חשבתי שגמרנו עם הסרטים!"
"כן.. אבל הם עכשיו הציעו לי סרט המשך והפעם הם רוצים שאני אגלה מה קרה שם.
אני יודעת שיש משהו שלא אמרת לי."
ההרגשה נעשתה יותר דרמטית, חיים נראה יותר ויותר עם מבט שונה.
חיים הוציא את המכתב שבמקרה היה בכיסו.
הוא חשש שדניאלה תמצא אותו ולכן הביא אותו ביחד איתו, אבל בסוף הוא זה שחושף אותו.
"זה המכתב?!" היא מיד פתחה אותו בלי לחכות לתשובה
דניאלה ראתה על המכתב מס': 30081968
"מה זה?"
"יותר מזה אני לא יכול לעזור לך…."
דניאלה נראתה מאוכזבת, אבל חיים עוד לא סיים לדבר
"אולי הוא יכול לעזור לך."
הוא הביא לה עיתון ישן
על העיתון נראתה מודעת פטירה של יצחק גילברנשטיין.
"חבר שלי, יצחק גילברנשטיין ז"ל."
"אני לא מבינה… המספר, יצחק.. איך הם קשורים?"
"הייתה לו חנות, באלנבי. לפני 50 שנה הוא פתח אותה, אז בשנות ה- 60 היא הייתה עדיין קיימת.
יש שם הרבה דברים מין העבר… כדאי לך לעבור שם."
הוא נתן לה מפתח לחנות
"תלכי עכשיו. ורק תדעי דבר אחד, שאני מאוד אוהב אותך."
דניאלה צחקה וחיבקה את חיים. הם נפרדו לשלום.

לקראת השעה 6 דניאלה נכנסה אל החנות באלנבי.
היא ראתה הרבה מזוודות.
"ואו.. כמה מאובק פה."
בטעות היא נתקלה בתקליטור ישן שהופעל, מוזיקה נעימה התנגנה בו.
דניאלה העיפה מבט על כל המזוודות.
היא ניסתה להתעסק בהם ולחפש את האחת הנכונה.
לפתע הפלאפון של דניאלה צלצל
" מאמי אני מצטערת!"
"איפה את?!" שאל עופר כשניסה להזכיר לה שהיא מאחרת לחתונתה של מאיה
"אני פשוט הייתי אצל סבא ואני…"
"דני איפה את? אני בא לקחת אותך עכשיו!"

לחתונה של מאיה הגיעו כבר כמעט כל האורחים.
מאיה ונועה נמצאות בחדר האיפור.
"בסדר?" מאיה דיברה על השמלה
"בסדר, בסדר?! מאיה את כולך נראית מדהימה כל כך… פרפרים!
יואו, איזה ה ו ר ס ת ! "
"מזל טוב!" עופר נכנס וחיבק את מאיה ונועה
"תודה!" ענתה לו מאיה
"היא עוד לא פה?"
"אתה מתכוון לדניאלה?"
"לא אז למי?"
עופר הלך לדניאלה שנמצאת באלנבי
החנות הייתה מאוד קרובה לאולם האירועים ולכן הגיעה לאחר כמה דקות.
"לא את התחרפנת על השכל?!"
עופר נכנס לחנות כשראה את דניאלה הופכת ומחפשת מזוודות
"נו לא עכשיו…"
"את מכונה להסביר לי מה הסיפור?"
"נו זה סיפור ארוך…"
"תני לי 60 שניות."

60 שניות עברו כשדניאלה מנסה להסביר לעופר בדיוק מה קרה.
"לא את השתגעת לגמרי!"
"5 דקות נו..!"
"עכשיו – עכשיו אנחנו עפים מפה!"
דניאלה המשיכה לחפש בין המזוודות במשך כמה דקות עד שמצאה את המזוודה הנכונה.
מזוודה אדומה שנראית די נקייה יחסית לזמן שהיא נמצאת בחנות.
על המזוודה היה תג באנגלית:
"דני הוליווד"
"לא נכון…" דניאלה הופתעה ולטובה
עופר כבר היה רדום על הספה ודניאלה פתחה את המזוודה.
שום דבר מיוחד, רק מזוודה רגילה. היא הוציאה קצת אבק ממנה שנשאר עוד מ 1968.
היא ניסתה לחפש משהו מיוחד, אבל קצת התאכזבה לגלות שאין שום דבר.
היא סגרה אותה שוב במבט לא נעים.
"טוב עופר מבחנתי אפשר לזוז…"
כשלפתע שמה לב למספר שקיבלה מחיים. במזוודה היה צריך לכתוב קוד שהתאים בדיוק
למספר שבמכתב. זה קצת מוזר בגלל שהמזוודה נפתחה ללא הקוד.
היא כיוונה לקוד הנכון, שהיה רשום כשהיא פתחה אותה…
שירים מוזרים התחילו להישמע משום מקום ואורות מהבהבים.
היא הסתכלה על עופר שישן על הספה, אזרה אומץ ופתחה את המזוודה.
האורות והשירים התחילו שוב…
אך דניאלה שוב סגרה את המזוודה בפחד.
היא שוב הסתכלה על עופר ובדקה שהוא יושן, והפעם החליטה ללכת עד הסוף!
לפתע נשמעו מנגינות אחרות ורגועות יותר, דניאלה חייכה כי זה מה שרצתה
היא קמה, הורידה את נעליה…. ונכנסה למזוודה שבקע ממנה אור מהבהב בצבעים שונים וצבעוניים!
לפתע היא נבלעה אל תוך המזוודה.

ילדה עם בגדים משנות השישים משחקת בחבל ליד חנות המזוודות באלנבי.
גברת עם אותם בגדים משנות השישים עוברת עם תינוק, ואיתה גם גבר שחזר מהעבודה
עם עיתון.
דניאלה יצאה מחנות המזוודות והביטה על רחוב אלנבי, רחוב אלנבי בשנות השישים.
מכונית חיפושית בצבע כחול נסעה באיטיות ליד דניאלה שמופתעת מאוד.
דניאלה עברה ליד דוכן קטן באמצע הרחוב:
"קיוסק" ולידו אנשים רבים משנות השישים מטיילים.
שני ילדות על אופנים נוסעות מהתיכון,
עוד חיפושית ירוקה נראית באופק. המוני אנשים "שלא מהתקופה שלנו" נמצאים.
האם זהו רחוב אלנבי של שנות השישים?
מכונית חיפושית בצבע צהוב עברה ומתוכה יצאו 2 בנות שרצו, לא ידוע לאן.
דניאלה הביטה בשלט צבעוני:
"דני הוליווד בסינמה- שלאגר חדש!"
לפתע המוני בחורות מכל הגילאים הציפו את הרחוב! הם צרחו, בכו ושמחו!
כולן רצו אל עבר מכונית חיפושית שחורה, שהייתה אז יקרה מאוד.
כל חברי הלהקה של דני ודני עצמו ישבו במכונית. חיים, האמרגן נהג.
המכונית נעצרה וכולם יצאו.
הם התחילו לגעת ולנסות לחבק את כולם.
הם המשיכו לצרוח משמחה!
אך דני נעמד ולא התרכז בבנות שצרחו מרוב אושר, הוא התרכז בדניאלה שהסתכלה עליו,
פשוט הסתכלה.
הבנות ביקשו ממנו חתימות, אך היה ניצוץ בעיניהם של דני ודניאלה!
דניאלה חזרה אחורה לחנות המזוודות ונסעה בחזרה בזמן.

"עופר קום! עופר קום שנייה נו!"
"פיונה אני בא…" הוא אמר טקסט מהשורה בהצגה שלו בזמן שישן
"לא פיונה קום! משום ממש מוזר קורה כאן!
היא אמרה ועופר קם
"אני לא מאמין שאנחנו עוד פה… מאיה תחנוק אותך!"
"שנייה שנייה, המזוודה הזאת.. זאת מכונת זמן."
"אה – הא… טוב תפני לי מקום אני הולך מפה ואת איתי."
"לא עופר אני נשבעת לך! המספר הזה, המספר הזה שסבא נתן לי זה המספר
לשנה ולתאריך! אני הייתי עכשיו בתל אביב שנת 68'!"
"תגידי לי את שומעת את עצמך? התחרפנת?"
"אני יודעת נו גם אני בהלם…"
היא ניסתה להגיד
"חברה שלך מתחנת עוד 5 דקות, תראי במה את מתעסקת."
"תסתכל!"
היא הושיטה לו עיתונים ישנים משנת 68' שלקחה איתה
"שמעון פרס מונה לשר…"
"לא נו תסתכל על התאריך!"
עופר הסתכל מקרוב והיה נראה מופתע לרגע, עד שכבר הבין
"נו מה את מראה לי? כמה עיתונים ישנים שמצאת פה בחנות."
"אתה מוכן להקשיב רגע?"
דניאלה ועופר התחילו לריב
"לא דניאלה! התקשרו מהספריית וידיאו וביקשו שתחזירי את הסרט שאת חיה בו!"
עופר הלך בלי להקשיב לדניאלה.
"נמאס לי, עד כאן הגעת לי!"
"נו עופר!" היא צעקה
זהו, היא רצתה הפעם להביא לעופר הוכחה אמיתית.
היא חזרה אחורה בזמן, רק שהפעם היא נחתה במקום אחר…
היא הסתובבה קצת במקום והסתכלה.
המקום הזה היה ממש מוכר, הוא…
"סליחה?" שאל דני, דני הוליווד
"את מוכנה להסביר לי מה את עושה בבית שלי?"