תקופות – אני חייבת עצות

הייתי נותנת לך עצה אבל אני מרגישה אבודה במקצת בעצמי…
אני מניחה שזה קורה לכולם ואנחנו פשוטים צריכים לתת לזה לעבור ולא להשפיע עלינו (משהו שהוא ממש ממש קשה)
מקווה שזה יעבור כמה שיותר מהר ושאת תמצאי את הדרך הנכונה לשוב לעצמך ולהרגיש סבבות עם עצמת, סבבות? ;)
love you ♥

ואו אביה.. בתור אחת שעברה הרבה בחיים אני מבינה על מה את מדברת
קודם כל אל תרגישי רע.. זה דבר שקורה לאל אחד.. השינוי הפתאומי הזה
כל אחד מתמודד בדרך אחרת
דרך הטובה ביותר לפי דעתי זה לדבר, לשתף מה מפריע, לשנות הרגלים רעים
לעשות דברים משמחים
להיות פחות עסוקה במחשבות רעות
להיות עצמך… זה קשה אבל עם הזמן זה עובר
אני כאן בשבילך אם תצטרכי לדבר.. ואם תפרטי על הבעיה יותר ותנסי להבין ממה הכל התחיל זה יעזור לך ..
תשתפי אמא, חברה טובה, אבא, אחות, אח, דוד, דודה

אני הולכת להגיד את הדברים שאמרו לי תמיד , אני כמובן קיללתי אותם ולא האמנתי בזה, אבל אחרי שזה עבר, הבנתי כמה הם צודקים.
1. זה יעבור. נשמע לא הגיוני נכון? אני מכירה את ההרגשה, מין בור עמוק מאוד, שאת נמצאת בקרקעית ומביטה למעלה ומגלה שאין שם פיסה של אור.
אבל זה כן, מבטיחה, יום אחד זה יעבור, ואת תשכחי בכלל שזה קרה, עד כמובן, הפעם שזה יחליט לתקוף שוב.
2. תדברי- פתטי לגמרי נכון? אני בטוחה שמה שאת חושבת זה- ׳הם יחשבו שאני משוגעת ׳ אז זהו, שלא. הרבה אנשים עוברים דברים כאלה, וגם אם תגמגמי עשר פעמים במשפט בזמן שתנסי להסביר את עצמך, הרגשת השיתוף תגרום לך להקלה מידית.
3. מוזיקה. הרבה הרבה מוזיקה. אני לא חושבת שאפשר להסביר כמה זה עוזר, חושבת שאת מבינה לבד.
4. ספרים- כמה שיותר, תרגישי שאת במקום אחר, תשכחי מהחור השחור, מהמבוך האפל, ומהסיוטים המצמררים, חשוב לבחור ספר שלא יכניס אותך לדיכאון חזק יותר, ספר קסום, ולא אחד שמספר על בחורה שעוברת את אותו הדבר כמוך..

בהצלחה, אני(:

אני כלכך מבינה אותךךךךךךך :(

אני חושבת שבמקום לנסות לחזור אחורה תלכי קדימה, הרי גם ככה תגיעי לאותו מקום.
תנסי להתמודד עם השינוי הזה, לראות מה השתנה למה השתנה, ואיך את רוצה לעצב אותו, אם להשתמש בשינוי כהזדמנות לשנות משהו אחר בעצמך או בסביבה שלך או להשאירו כמו שהוא דבר שהבנתי שאינך רוצה לעשות.
תבדקי את הסביבה שלך -חברים, אוכלוסייה מקומית, משפחה, ועוד..- ותראי אם הם ישתנו או משהו השתנה שמפריע לך נפשית ואף גרם לשינוי הבלתי רצוני שעובר עלייך.

מה שאת מרגישה?זה חלק מהחיים.
זה קורה לכולם וגם לי.
את מרגישה שהאור שבקצה המנהרה..כבר נכבה
את מרגישה שאין לך עם מי לדבר
שאם את תשמרי את זה עוד קצת… זה כבר יתפוצץ.
את מנסה לחזור למי שהיית אבל את יודעת שבחיים זה לא יקרה.
כולם משתנים מתישהו.ומי שאומר שלא.משקר.
בא לך לצרוח אבל אף אחד לא ישמע אותך…

אולי אני טועה..אולי אני צודקת..
זה לפחות מה שעבר עליי.
אני השלמתי עם השינוי שלי.
אני השלמתי עם מי שאני עכשיו.
אני עצמי יודעת שאני לא אחזור להיות אותה ׳שני׳ של פעם.
אני השלמתי שאני אחרת.

לפי דעתי זה לא יעבור…
לפי דעתי צריך להשלים עם השינוי הנפשי שעוברים בחיים .
וכמו שאמרתי..אני אולי טועה..ואולי אני צודקת.