אני והחבר'ה-7

~אלכס~
"סיימון איפה דרק?" אני שועלת. לא ראיתי אותו בשום מקום. "חשבתי שנלך אליי ונזמין פיצה,"
אני מקבלת משיכת כתפיים בתגובה, לא קשה לזהות מתי סיימון משקר, הוא לא מסתכל אלייך בעיניים, הכתפיים שלו מכווצות, וגם הוא משתדל לדבר כמה שפחות. "סיימון איפה דרק?" אני שואלת עוד הפעם ולאט יותר, מקפידה להסתכל לו ישר בעניים המושפלות שלו. זה תמיד שובר אותו.
"אני חושב שהוא בשיעור מדעים" הוא מסתיר ממני עד משהו,
אבל אני לא מתכוונת לסחוט את זה ממנו בכוח, אם הוא לא רוצה לספר לי אז כנראה שיש לו סיבה טובה
"טוב נתראה בספורט." אני אומרת בדרך ללוקר, המנעול של הלוקר שלי הוא לא המנעול שבית הספר נתן. קניתי אחד משלי, אם קוד של שבע ספרות. אני מאוד קנאית לפרטיות שלי, אני מכניסה את הקוד ופותחת את הדלת, בפנים יש ספרי לימוד, בגדי ספורט, ועוד כל מיני דברים של בית ספר. ורק אני יודעת מה מוחבא מתחתיהם, אני לוקחת את בגדיי הספורט והנעליים והולכת לאולם.

~דרק~
במלתחות אני כרגיל מוצא את הפינה הכי נסתרת אם הכי מעט סיכויים שמשהו יראה אותי ומחליף בזריזות
את החולצה והמכנסיים בבגדי ספורט כרגיל סיימתי ראשון ככה שאני יושב לדבר אם המורה לספורט
הוא איש נחמד מורה קצת קשוח לטעמי אל אני די בסדר, אני מניח שיש הרבה ילדים שבכושר פחות טוב מימני שלא יסכימו איתי "בוקר טוב ראש" אני מברך אותו בקלילות "בוקר? כב שתיים עשרה בצהריים"
"אתה צודק" אני עונה לו בפשטות "אז דרק, אני מקווה שאתה במצב רוח לוחמני כי משחקים היום מחניים"
הוא אמר את זה כאלו הוא הרגע סיפר לי שזכיתי במיליון דולר, טוב אני לא מתכוון להסתבך אם עוד מורה
נחלצתי נס משיחה אם ההורים אל זה שאני לא שם לב לשיעור "זה הולך להיות שיעו כיף!" אני עונה בעליצות קצת מוגזמת אבל לא נראה שזה מפריע לו "אתה צודק בהחלט!" הוא עונה ותופח לי אל הגב
כל הילדים והילדות האחרים (כן בבית ספר שלנו יש שעירו ספורט מעורב) סיימו בינתיים להתלבש, והסתדרו בשורה. ואני ממהר להצטרף אליהם, סיימון שולח בי מבט מסכן, ואני משיב לו חיוך עצוב
זה הולך להיות לא כיף בכלל בשביל סיימון