אני והחבר'ה-4
~דרק~
כמו תמיד תפסנו את המושב האחורי באוטובוס בדרך לבית הספר.
מקס המשיך לרטון בסבל ונראה חצי ישן,אלכס וסיימון היו שקועים בשיחה,ונראה שאני היחיד ששם לב לנערה שעלתה לאוטובוס. היא הייתה יפיפייה, הלב שלי פעם בחוזקה. "משהו יושב כאן?" היא שואלת אותי בביישנות. "לא, את יכולה לשבת" אמרתי בחיוך הכי כובש שלי. "אני לירון"היא מושיטה את ידה ללחיצת יד ואני מחזיק אותה בעדינות, "אני דרק,אלה אלכס וסיימון,וזה שנראה חצי מת זה מקס." היא מצחקקת.
"מת מת, אבל עדיין שומע אותך" מקס צועק במורת רוח, נראה שסיימון ואלכס סיימו לדבר והגיעו למסקנה משותפת ש"ממזרים חסרי כבוד*" היה הרבה יותר טוב מ"ג'נגו*." כשהם רואים את לירון סיימון מחייך כהרגלו ואלכס מחליפה לפוקר פייס. אבל לי לא אכפת,אלכס יכולה להיות כמה קרה שהיא רוצה.
כי אני חושב שאני מאוהב.
~זואי~
זואי עצרה את המרצדס מול הבית ספר, היא נעלה אותה והכניסה את המפתח לתיק,ועינוייה צדו אחר טרף. יש לה תכנית פשוטה מאוד. היא תשכנע חנון לעזור לה לרמות במבחן, והיא תוכל לקבל תעודת בגרות ולעוף מפה, הוא נראה מתאים. היא חשבה והסתכלה אל ילד שהלך בתוך קבוצה של חמישה ילדים,שהיו מחולקים לזוגות ברורים. מצד אחד שלו עמדה ילדה אם שיער בלונד ארוך וכובע ינקיז שהתווכחה אם ילד שגרר רגליים, ובצד השני שלו עמדו שני ילדים, בן ובת ודברו. והוא לעומת זאת נראה די שמח והשתתף מדיי פעם בשיחה הזאת, ומידיי פעם בזאת,
הזדמנות מעולה, אני אסתנן לחבורה, זה לא יהיה קשה מידיי הם נראים כמו טיפשים.
תגובות (0)