על גג העולם 3
שמועות אומרות שדינה ולירון ברחו כי ראו את נשמתה ה'שחורה' והנוקמת של לורי מתעופפת היישר אליהן.
אבל הרשו לי לספר לכם מה באמת קרה….
לירון ודינה ההמומות הביטו למטה בבהלה
"תראי מה עשית! הכל מאשמתך ! רוצחת!!!" צעקה לירון על דינה .
"עוד פעם את קוראת לי רוצחת ואת מוצאת את עצמך שם למטה " צרחה דינה על לירון בזמן שאיזה ווריד במצח עמד להתפוצץ לה
"עכשיו צריך לברוח. שלא יפתחו לנו תיק במשטרה …" הוסיפה דנה
"את הרגע רצחת את מי שהייתה החברה הכי טובה שלך !"
אמרה לירון בזמן שהיא לוקחת את דינה לכיוון המעלית .
הן ירדו למטה ומשם הלכו אל תחנת האוטובוס .. הן נסעו לכיוון הכינרת .
הן מצאו שם מערה קטנה והתגוררו שם במשך כמה ימים .
~בינתיים במקום אחר~
לינה הגיעה למקום מנסה להתקשר ללורי בפעם השמינית בערך ותוך כדי ניסתה להבין למה כל המשטרות והאמבולנסים היא התקרבה קצת ..
הלב שלה הפסיק לפעום
הפלאפון החליק לה מהיד ונפל על הכביש היא נפלה על הברכיים והתחילה לבכות
לינה ניסתה לרוץ פנימה ל'זירת הפשע' אך השוטרים דחפו אותה לאחור .
"אני לא מאמינה ! זה פשוט לא יכול ליהיות . החברה הכי טובה שלי … היא.. היא מתה ! זה לא נתפס " בכתה לינה
♪♫ צליל צליל ♫♪ צלצל הפלאפון של לורי .
"פאק רן ! מה אני אמורה להגיד לו ?!" אמרה לעצמה לינה …
"הלו" ענתה בקול רועד תוך שניסתה להישמע טבעית..
"לינה ? מה את עושה עם הפלאפון של לורי ?" שאל רן המבולבל
"מה ? אמ.. מה אמרת ?!" שאלה לינה המנסה להתחמק..
"לינה ! אני שומע בקול שלך שקרה משהו ! מה קרה?" אמר רן שהתחיל לדבר בטון עצבני .
"זאת לורי נכון ?! קרה לה משהו . היא בבית חולים ?! היא עם מישהו אחר ?! לינה. היא בוגדת בי ?"
אמר רן שהתחיל להיבהל
"לורי מתה ואתה חושב שהיא בוגדת בך ?! אתה חרא של חבר שתדע לך ! " פלטה לינה בטעות .
"לורי …. מההה? " אמר רן בעודו משפשף את העין כדי לא לבכות
"לורי מתה. " אמרה לינה והחלה לבכות
"את משקרת. את משקרת לי ! שקרנית ! אתן עובדות עליי ביחד ! " התעצבן רן שניסה להאמין לסיפורים של עצמו .
"אתה מטומטם ! למה שנעבוד עלייך בדבר כזה ?! " התעצבנה לינה .
"לורי מתה . וזה לא היה מוות רגיל ! זה היה רצח ! אתה ואני הולכים לגלות מי עשה את זה! " אמרה לינה הנחושה להרוג את מי שעשה את הפשע
תוך שלוש דקות הגיע רן לבניין של לורי
הוא ראה אותה שוכבת שם על הרצפה לבנה לגמרי עם דם על הפנים
רן החל לבכות . זו הייתה הפעם הראשונה שרן בכה.
"מי שעשה את זה לא ישאר בחיים !" הכריז רן בעודו מנגב את העיניים
~כעבור שבוע~
"לינה אני חייב לנסוע עם המשפחה לטבריה . תמשיכי לחקור פה .. אני אחזור בעוד שלושה ימים ונמשיך מאותו מקום . " אמר רן ללינה בפלאפון
"טוב. תהנה" אמרה לינה ונתקה
רן והוריו הלכו אל תכנת האוטובוס
רן התיישב על אחד המושבים , ומשהו דקר אותו . זו הייתה זכוכית עם דם . וזה לא היה הדם שלו .
זו הייתה זכוכית מהמרפסת של לורי .
רן שלח ללינה את התמונה של הזכוכית ואמר לה ללכת לבדוק אם זו אותה זכוכית …
הוא שמר את הזכוכית עם הדם בשקית .
~בינתיים במערה ליד הכינרת~
"לירון יש לי פה שלוש מאות שקלים … זה מספיק לשלוש לילות באכסניה אחר כך נמצא סידור …
נמאס לי לשון על האבנים המסריחות האלה" אמרה דינה בהחלטיות
"אוקי" צייתה לה לירון
~בינתיים אצל רן ~
"רני תעזור לי עם המזוודות בבקשה." אמרה רויטל אמו של רן
"לורי תמיד הייתה קוראת לי 'רני' " אמר רן הממורמר
"אני מצטערת מותק זה קשה לכולנו מה שקרה ללורי. " אמרה רויטל
"לא נכון ! אם זה היה לכם קשה לא הייתם מכריחים אותי לבוא לחופשה הדבילית הזאת ונותנים לי להמשיך עם החקירה " אמר רן בעצבים ורץ לחדר
בדרך לחדרו הוא פגש שתי בנות .
דינה ולירון .
תגובות (0)