הליקנטרופיה-פרק 9

נערה צנומה חוסמת את המסדרון
"היי אני אנני!" היא אומרת בהתרגשות "לי קוראים קלייר…" אני אומרת ומנסה לעקוף אותה . אבל נראה שהיא חוסמת אותי בכוונה "מישהו כבר עשה לך סיור?" את האמת שאין לי מושג מה נמצע איפה אני רק יודעת להגיע מהחדר שלי למטבח ומהמטבח החוצה "לא האמת אבל אני ממש רוצה לחזור לחדר עכשיו…" היא נראית כאילו היא הולכת להתפוצץ "את חייבת סיור אחרת איך תדעי איפה כל דבר!" היא מכריזה בעליצות מוגזמת ומושכת אותי במסדרון "אז כאן זה המגורים העליונים. ויש עוד מסדרון כזה למטה אבל הוא פחות גדול." היא עוצרת מול דלת עץ מקושטת בהמון מדבקות נוצצות בצרת לבבות ושלט ורוד זוהר אליו נכתב "כאן גרות בכיף חיים. אנני ושרה!" "זה החדר שלי ושל הBFF שרה! ואולי בקרוב גם שלך!" אני מזועזעת
"רגע מה?!" היא מטה הצידה את ראשה "לא חשבת שתשערי בחדר לבד לתמיד נכון? הרי אין מספיק חדרים בשביל זה החדר שאת גרה בו כרגע הוא חדר אורחים! ואין הרבה מקומות אחרים ככה שכנראה שתשני איתנו נכון שזה נפלא!!!" אני מדמיינת לעצמי איך זה לחיות באותו חדר עם פצצת אנרגיה מהלכת
וצמרמורת עוברת בי נקווה ששרה קצת יותר רגועה "כן זה יהיה מדהים…" אני אומרת כדי לא לפגוע בה
היא מראה לי איפה השירותים והמקלחות (יש שם תאים) ועוד כמה דברים לא שימושיים שאני לא אזכור לעולם ואז אנחנו יורדות במדרגות ואני שמה לב לעוד גרם מדרגות. קטן ואפור אפשר בקלות לא לשים לב אליו שהיא קבוע ככה בקיר ליד הפרוזדור הגדול "מה זה?" אני שועלת ומצביעה לכיון המדרגות "או זה המדור המיוחד. אפשר ללכת לשם אם את רוצה אבל אני מזהירה יש ריח של חלב חמוץ. הסקרנות שולטת בי "כן בואי נלך לשם" אנני צדקה ה"מדור המיוחד" באמת מסריח ומחניק יש שם כל מיני דלתות אם הכיתוב "נשקים לשעת חירום" או "ציוד הגנה" ויש דלת אחת אפורה וקטנה שנראית כאילו היא הולכת להתפורר מהמגע הכי קטן "מה החדר הזה?" אני שועלת בסקרנות "זה החדר של לאיון" מוזר לפי מה שהבנתי הוא סוג של המנהיג כאן למה יש לו את החדר הכי ישן? "למה דווקא החדר הזה?" אני שואלת "הוא רצה להיות קרוב לציוד ככה שאם משהו יקרה הוא יוכל לעזור לכולם." מעניין אני מתחילה לחבב אותו יותר ויותר למרות שנראה לי שהיו עוד שיקולים. אנני מעקמת את האף "טוב באוי נצא מפה הריח הורג אותי"