לאן נעלמתי..?[ אשמח אם תקראו..]

אני מסתכלת על השמים.
אלה שמקדימה לי בהירים.
ואלה שמעליי כהים, עננים גשם כבדים
אך חסמין בחוץ.
אני חושבת על הכל.
על מה שעברתי ועל מה שאני אעבור
על היום מחר ואתמול.
ואפילו על שלשום.
הנסיעה באוטובוס נגמרה.
יורדת והולכת לביתי.
משבי רוח קלים מעיפים את שערי . מבלגנים אותו יותר.
ואני חושבת על היום המוזר הזה.
תוך כדי שאני שומעת שיר שתרגום שמו הוא "להתחיל לפנות"
אני לא יודעת מה לעשות.. מגיעה לבית מורידה את התיק הולכת למחשב.
מרגישה שהכול כבר שגרה שלי.
שומעת שירים ישנים כדי להיזכר במי שהייתי ולא להבין לאן נעלמתי.
היא אומרת לי שאני ילדותית.
ואני כועסת עלייה שהיא צינית. אני לא מבינה אותה והיא אותי.
היא בת 15 וחצי. ואני עוד לא בת 14. היא החברה הכי טובה שלי.
שאותה אני מכירה מגיל 6 ואפילו קצת ליפני.
אנחנו ביחד מכיתה א'. עכשיו אנחנו בט'. שתינו גדלנו.
היא חושבת על הצבא. על התיכון ואני בשלי. חיה את הילדות משחקת בגני שעשועים מסרבת לגדול.
אני לא מבינה מה הדחף שלה לגדול.
אנחנו שונאות אחת את השנייה. ובואו בזמן ככ אוהבות. הפרשי הגיל אף פעם לא שינו לנו.
אלו הדעות שבאות עם הגיל..
מי אני?
מה יהיה איתי?..