תדמית חדשה פרק 25♥

מנקודת המבט של רותם :
הייתי בשוק, זה הזמן זה המקום? "תמיד אהבתי…אני לא מבין איך ניפרדנו…."
"דן.."
"הינה הם!" שמענו קול והסתכלנו למעלה, פאק… התחלנו לרוץ..לברוח מהם, ואני בכלל בלי נעליים.
"לאן רציים" צווחתי שרצתי אחרי דן,
"בואי אחריי…" הוא רץ, ולקח את ידי הצידה התחבאנו באיזה סמטה כזאת…"ששש"
שמענו את צעדיהם באים, הזכיר לי סרט אימה…רק אמיתי.
"תבדוקו בכל מקום אפשרי! אסור שילכו למשטרה עם המידע שיש להם! כולנו נלך לכלא!"
"איזה מידע ישלנו מה עובר עליו.." מילמלתי, "לא יודע…אבל הוא לא הולך לתת לנו לברוח…בואי" התקדמנו בשקט לעבר דלת כזאת ששמענו שם מלא מוזיקה,
נכנסנו. יופי מסיבה…" מקום טוב להתחבא,"
דן סידר את בגדיו , ואני את שמלתי, והתחברנו בין כל האנשים שם, "אני חייבת טלפון.." אמרתי , "אפשר שנייה שיחה?" שאלתי איזה מישהו שם, "בטח אחיי!! מה איך המסיבה?"
"וואלה כיף כיף.." אמר דן והסתכל עליי, כן 'ממש כיף',
"קודם כל למשטרה, "אמרתי ודן חייג, הלכנו לצד מקום שלא יהיה הרבה רעש, והתקשרנו, עד שענו שעה. ודן סיפר להם מה קרה מאז שהנהג נפצע עד עכשיו, "אבל איפה אתם?" שאלה האישה מהצד השני,
"אנחנו…." חשב דן וסימן לי לשאול מישהו, "סליחה המ איפה אנחנו?"שאלתי את זה שנתן לנו שיחה, "בבית שלי מאמי… " הוא אמר "אה או…אבל איזה רחוב זה?" שאלתי והוא ענה, "למה יש בעיות?"
"לא לא תודה," אמרתי וחייכתי אליו ואמרתי לדן שאמר למשטרה, "אנחנו בדרך," הם אמרו וניתקו,
"חב'רה!!" צעק דן, "מה איפה אתם אתם יודעים כמה דאגנו?!" אמרה לורין , "אנחנו נחטפנו!"
"לאן למסיבה?" צחק גיא, "לא גיא זה רציני," אמר דן, "מהה?! " נבהלה מיתר, "איפה אתם?!" שאלה ודן אמר לה, "המשטרה בדרך…" אמר וסיפר להם מה קרה, אני הסתכלתי סביב כל שנייה בלחץ, "אני בשוק!!" שמעתי את עומר, "אל תדאג אחי אנחנו באים" אמר גיא, "איפה רותם??" שאלה לורין, כולם דיברו ביחד, ולפתע ראיתי אותם נכנסים לוילה…אלה שחטפו אותנו!, "מה הולך שם?!" צווחה מיתר, אבל ניתקנו במהרה, ורצנו משם, "מה הולך פה?" שאל דן , "הם פה דן!"
"אני רואה!!" "מה נעשה.." אמרתי עוד שנייה בוכה, "בואי הולכים.." אמר דן כבר לא יכלתי לרוץ יותר, "מאיפה נצא.."
"מאיפה שנכנסנו, "
ניסתי לפתוח את הדלת, שלא נפתחה, "נו כבר נו" מילמלתי, וגם דן ניסה אבל…
"מאוחר מדי, "שמעתי קול מאחורה,"ככה אתם בורחים…רוצים לגמור כמו הנהג באמת?!"
דן הלך אחורה…כמה צעדים, וראיתי שידו על הידית של הדלת…והמפגרים המשיכו לדבר ולחפור,
"לא ניראלי אחי" אמר וירה…. שמעתי את הקול של הירייה, עצמתי את עיניי.
פתחתי את עיניי, ראיתי מסיביבי חדר לבן "היא התעוררה!" שמעתי את לורין והסתכלתי סביב, "אהבה שליי" אמר דן וחיבק אותי, "דן..מה מה קרה?"
"הבני זונות ירו בך באותו יום…ו.."
"אותו יום?"
"לפני שלוש ימים…" "שלוש ימים אני פה?!" נבהלתי, והרופא נכנס , דן יצא והבטיח לספר לי הכל אחר כך, אחרי שבוע השתחררתי מהבית חולים הזה, חזרתי הביתה, זכרתי במעורפל דברים מאותו יום…
"הגיוני שיהיה לה טראומות… מאותו יום ו.." שמעתי את הרופא אומר להוריי, הפסקתי להקשיב עליתי לחדר , ונשכבתי על המיטה, דן נכנס אחרי כמה דקות, "איזה מזל שאת בסדר…" אמר, "אותו יום.."
"הם ירו בך…. את התעלפת פשוט, אני כל כך נבהלתי, לא יכלתי לזוז משם, "תיראי," אמר והרים את חולצתו, היה לו שם צלקת קטנה, "מזה?!" נבהלתי, "סכין,"
"אוי מי גאד! "צרחתי וחיבקתי אותו, "למזלי השוטרים הגיעו למה אם לא…הייתי מת"
"ואיפה כל האלה עכשיו?"
"בכלא….והם הולכים להישאר שם הרבה זמן," "והנהג?"
"הוא מת אחרי ניסיונות הצלה בבית חולים," אמר ושתקנו… כמה עברנו, "כל כך דאגתי לך באותו יום…" אמר והחזיק בידי, "לא ראיתי את חיי בלעדייך,"
הסתכלתי עליו וחייכתי, "שעברת את הניתוח את…את לא מבינה מה הרגשתי, "
"ומה איתך…עוד כואב לך?" שאלתי "זה בסדר…יהיה טוב, העיקר שאת בסדר," הוא אמר, "העיקר שאתה בסדר" אמרתי והוא צחק, "תגידי עכשיו זה הזמן והמקום המתאים?" שאל, "למה?" שאלתי והוא התקרב אליי, "לזה" אמר ונישק אותי.