המכתב שלא נשלח

לבוסית המדהימה
את במאור פנייך בהערכה והבנה עד בלי די,
את שתמיד שם בשבילי,שבאמת ובתמים חושבים עלי ועל טובתי,
את, שאף פעם לא מאשימה שאף פעם לא דורשת , תמיד באה לקראתי תמיד מחייכת,במילים טובות שמרגיעות, עם טוב לב ופשטות שכל אחד היה מתאהב, עם רגישות אין קץ, בלי שאלות מיותרות.

אף פעם לא מביכה ותמיד תמיד מבינה, מרפאים את נשמתי הפצועה הקרועה.

בלי לדעת כלל,כשאת מסתכלת עלי…
הקטנה והכול כך גדולה שאהבה ומילים טובות בחיי לא שמעתי,
שסלחנות והבנה לא היו בלקסיכון חיי.
אני שתמיד שמעתי האשמות,הטחות,צעקות וקללות, אני שמציאות חיי הייתה הישרדות אחת אמיתית וגדולה,לא שמתי לב לנשמתי שנקרעה והתפזרה בכל קצוות עולם.
רק כשפגשתי אותך הרשתי לעצמי להפסיק להלחם, נתת לי את הכוחות להתחיל ולחפש את קריעות נשמתי .
אני שבזכותך למדתי להכיר בערך עצמי, מימך למדתי איך להתייחס,איך להתנהג ,איך להגיב .
דרכך הבנתי שיש חיים נורמאלים אחרי הטירוף, שיש אנשים שיש להם חיים ומסתדרים,
שלא קשה לחיות ואפילו טוב.
בפעם הראשונה שראיתי אותך,כזו פשוטה לא יכולתי לתאר שאת זו שתשני לי את חיי,
את ההסתכלות שלי על חיי,על החיים בכלל.

אני זוכרת שבפעמים הראשונות שאמרת לי שאני מדהימה,זוכרת?!.

כעסתי, לא הבנתי למה את אומרת לי כך?! את בכלל לא מכירה אותי,את בכלל לא יודעת מי אני,
את לא יודעת כמה אני לא מדהימה ,להיפך! לא קיבלתי את המחמאות, כעסתי שאת מהתלת בי,
לא הבנתי שהבעיה היא בי.

את עם הרבה סבלנות ואופי מדהים, נתת לי להבין בלי לדעת בכלל, שאני מדהימה ומגיע לי טוב,
ושאפשר לאהוב אותי ואני מקסימה.

דרכך למדתי להבליג,לסלוח. דרכך למדתי שאפשר ומותר לטעות, והכי חשוב שאפשר גם לתקן!
לימדת אותי לסלוח לעצמי, ולהבין שאני בסדר ואני טובה, וכל מה שעבר עלי לא באשמתי ולא בגללי.

עוד מעט יגיע זמן ונצטרך להיפרד, לך יש תוכניות ואני צריכה להתחיל דרך חדשה.
אני לא יודעת, איך אסתדר ומה אעשה בלעדייך? בלי החיזוקים בלי האהבה, אני יודעת שאם אשבר ואפול לא יהיה מי שירים אותי, מי שיעזור
אבל את מאמינה בי ואני אצליח בדרכי החדשה.

אני אפרוש כנפיים ואיישם את כל מה שלמדתי מימך.

אני מאחלת לעצמי להיות אמא כמוך,ואישה מדהימה כמוך,אני משתדלת לחקות אותך, מקווה שאצליח.

אני יודעת שיום אחד אהיה חזקה מספיק כדי לעמוד מול כל העולם מול הטירוף- מול עולמי.
ולצרוח…אני משהו ,אני לא אפס והצלחתי נגד כל הסיכויים, הצלחתי!

ולא להאמין שכל זה בזכות משהי כל כך פשוטה וכל כך לא מודעת למה שהיא מחוללת,
כל כך בוסית מדהימה שלי!

כמובן שאת המכתב הזה לא אעביר לך לעולם,אולי יום אחד כשיהיה לי קצת יותר אומץ אשלח לעיתון,
וגם אם תקראי שם את המכתב , בחיים לא תדעי ולא תדמייני שזאת אני.

כ"כ אוהבת וכ"כ מעריכה
עובדת שכ"כ לא יכולה בלעדייך

משהי