לא כל הנוצץ זהב – פרק 108

אלים, הוא באמת שקל את זה!
כשהבטתי בהבעה של מארק, קלטתי שהוא ממש חשב על זה ברצינות.
אז נכון, עוד לא הייתי סגורה על עצמי מבחינה נפשית, וגם אני לא הבנתי למה צעקתי דווקא את השם של מארק, אבל הבנתי שמשהו ממש לא בסדר קורה פה.
"מארק…" התחלתי, אבל בן הפייסטוס משך אותי לאחור והשתתקתי.
"מארק, אל תסכים לזה," אריק אמר ובחן במבט זהיר את בן האפולו, שאני מניחה שזה אומר שהוא אחיו, אחר כך אריק פנה אל מארק.
"הם יודעים מה להציע לך. אבל אתה באמת חושב שאכפת להם מהסביבה, או מהחיות?" אריק המשיך.
"מה אם כן?" מארק שאל ונראה לרגע שונה. כמעט… פגיע.
"נראה לך שבאמת אכפת להם, מארק?!" שאלתי.
"למה, לך אכפת?" הוא השיב.
בהיתי בו לרגע לפני שאמרתי: "אני מניחה שלא כמו שאכפת לך, אבל לחבר'ה האלה לא אכפת בכלל- "
בלונדי בן האתנה עצר אותי.
"אכפת לי. לג'יימס כאן אכפת- " הוא הצביע על בן האפולו, שמסתבר שקראו לו ג'יימס.
"וגם למרטין אכפת," הוא המשיך והביט לעבר הבחור שהחזיק אותי.
"שטויות," אמרתי והבטתי במארק.
"אם תסכים לזה, אני אומרת לך שלא תצא מזה בחיים, מארק. אני ואריק נבוא לרדוף אותך באופן אישי,"
"לרדוף… אותי?" מארק שאל ונראה מבולבל.
אריק אמר לו איזו מילה במה שכנראה היה סלובקית, כנראה הוא הסביר לו מה זה אומר.
"אבל בשביל לרדוף מישהו צריך להיות רוח רפאים," הוא השיב אחרי שהבין.
"ומה אתה חושב שהם יעשו בנו אם תסכים?" אריק שאל. "למען האמת, הם בכל מקרה יחסלו אותנו, בין אם תסכים ובין אם לא,"
מארק הביט באריק ואז הביט בבלונדי.
בלונדי משך בכתף.
"לבוס אין צורך בהם, הם מטרד,"
"לא, לא, אני חושב שאתה טועה," מארק אמר.
"אתה מבין, זאת-" הוא המשיך והצביע לכיווני. "זאת מטרד. היא קרצייה, היא מעצבנת והיא עושה המון רעש. אבל אריק? אריק יכול להיות תוספת מצוינת בשבילכם,"
ג'יימס, בן האפולו, הביט באריק.
"הוא בן אפולו, הוא יכול להתאים. אתה יודע שחסרים לנו רופאי שטח, ג'ואי,"
ג'ואי, בן האתנה כך מסתבר, הביט באריק.
"בסדר," הוא אמר ואז הביט בי. "אבל ממנה ניפטר,"
וברגע הזה, כשהוא לא הביט לכיוונו של מארק ולא היה מוכן, מארק התנפל עליו והפיל אותו על הרצפה. אריק ראה בזה סימן והתנפל על ג'יימס. ואני החלטתי לנסות את מזלי ולדרוך על הרגל של איך-שלא-קוראים-לבחור-שהחזיק-אותי.
למזלי, הוא קילל והירפה ממני ואז הסתובבתי לעברו ושלפתי את החרב, אריק בינתיים כבר הצליף לכיוונו של ג'יימס והתחיל לכסח אותו, מארק ובלונדי התגלגלו על הרצפה והעדיפו ללכת מכות בידיים חשופות.
בנים. לכו תבינו אותם.
תוך רגע מצאתי את עצמי מתחמקת ממכות החרב של הנער.
התחמקתי ממכה נוספת של הנער והכיתי נמוך. זה לא היה בכוונה אבל הוא היה ממש גבוה ואני די נמוכה, אז…
הוא חסם אותי בחרב ואז תקף והפיל אותי לרצפה. החרב ברחה לי מהיד ואני התגלגלתי וברחתי מהחרב שנחתה במקום בו הייתי לפני כמה רגעים. הושטתי יד לחרב וחסמתי את המכה הבאה שהנער הנחית.
למזלי, הוא לא הביט אחורה.
אריק תקף אותו מאחור עם ניצב החרב שלו בדיוק בעורף והנער התמוטט על רצפה, החרב שלו נשמטת ומקרקשת.
עכשיו הבחנתי בעובדה שהנער שאריק טיפל בו מעולף גם הוא, ומארק בדיוק גמר לעלף את הנער השלישי.
אריק הושיט אליי יד ועזר לי לקום.
"תודה," מלמלתי והבטתי בשלושת הנערים המעולפים.
"כדאי שנקשור אותם עם משהו," מארק העיר והוציא חבל מהתיק שלו.
ברגע שהוא דיבר נזכרתי במה שאמר והתקרבתי אליו.
הוא בדיוק גמר לקשור את הידיים של ג'ואי בן האתנה, הוא נעמד והסתובב בדיוק אליי.
והוא חטף את סטירה די חזקה ישר ללחי.
באינסטינקטים מהירים שלא ידעתי שיש לי זיהיתי את היד שנשלחה כדי להחזיר מכה ותפסתי במפרק כף היד שלו.
"את מפגרת או מה?!" הוא שאג ושחרר את היד שלו.
"לא, אתה המפגר!" השבתי בכעס. "איך אתה מעז לומר שאני מטרד? איך אתה מעז בכלל לומר משהו כזה אחרי ש-"
השתתקתי והבטתי בעיניים של מארק. ידעתי שהוא חושב בדיוק מה שאני חושבת: אריק לידנו.
סובבתי את פניי לעברו של אריק, הוא החזיר לי מבט מבולבל, ואז הביט במארק.
מארק התרחק ממני ופנה לקשור את ג'יימס ואחר כך את הנער שלישי. אף אחד מאיתנו לא דיבר.
"בואו נלך, הם יתעוררו בקרוב," מארק מלמל ופנה לכיוון הרחוב הראשי.
אריק הביט בי לרגע, במבט שלו היה משונה.
"אחרי שמה?" הוא שאל.
בהיתי בו בלי לומר מילה, ואז הבחנתי בעובדה שהז'קט שלו, זה שהתעטפתי איתו ביום הראשון שלנו למסע, קרוע.
"הז'קט שלך, הוא נקרע…" מלמלתי.
"בסדר, הבנתי," הוא אמר ופנה בעקבות מארק.
"אריק…" נאנחתי והלכתי לצידו.
"תראה, אני מצטערת, זה גם ככה לא דבר חשוב," ניסיתי לדבר איתו, אבל הוא לא ממש הקשיב, הוא בהה קדימה ולא נראה כאילו אכפת לו.
"בחייך, אריק…" ניסיתי שוב.
"עזבי, לילי," הוא אמר והדביק את הקצב של מארק.
וככה נגררתי אחרי שני החברים שלי, במטרה למצוא כלי רכב שבו נוכל להמשיך במסע.