החדשים (הסיפור שלכם) ~ פרק 9 ( חייבת להגיד את האמת )

~ מנקודת המבט של מיקה ~
" בוקר טוב." מייק התקרב אליי אבל אני לא עניתי לו, אני פשוט לא יכולה להסתכל לו בעניים יותר, אני לא יכולה להסתיר את הסוד הזה יותר. ההרגשה הזאת לא עוזבת אותי. אני חייבת להגיד לו את זה ! אבל איך ? הרי ברור שזה יהרוס את החברות ביננו
" קרה משהוא?" הוא ישר קלט אותי
" אנחנו צריכים לדבר." דיברתי בשקט ופחדתי להסתכל לו בעניים אז הסתכלתי קדימה
" אוקיי, דברי." הוא לא נראה מודאג
" לא עכשיו. תישאר איתי ליום ארוך היום." למרות הדאגות שלי, החלטתי לעשות את זה.
" את מתחילה להדאיג אותי. למה לא עכשיו ?" הוא אמר ולי סוף סוף היא אומץ להסתכל לו בעניים
" אתה תבין אחר כך. תאמין לי." אמרתי לו וחיבקתי אותה חזק, בידיעה שיכול להיות שזה החיבוק האחרון שלנו. בינתיים אני המשכתי ללכת , האמת שלא באמת ידעתי לאיפה אני הולכת, פשוט נתתי לרגלים שלי להוביל אותי. מייק כבר לא היה ליידי, כנראה כבר עצר בכיתה שלו.
עצרתי ללכת כשהבנתי שהגעתי לכיתת האנגלית שלי, ולמזלי יש לי עכשיו שיעור אנגלית אז כנראה שהרגליים שלי יותר חכמות ממה שאני חושבת. מה שבטוח, יותר חכמות ממני.
" אפשר לשבת ליידך ?" אחרי שהתיישבתי בסוף הכיתה בפינה נעמה פנתה אליי, ולמרות שממש לא רציתי שמישהו ישב ליידי ידעתי שבכל מקרה מישהוא ישב ליידי, אז עדיף שנעמה תשב פה, היא נחמדה יחסית.
" כן" עניתי לה
" תודה." היא אמרה והתיישבה ליידי , היא לבשה חולצה כחולה, אותה האחת שהיא לבשה ברביעי שעבר, ומכנסי ג'ינס ארוכים, כנראה חדשים כי לא ראיתי אותם עדיין
" תתחדשי." אמרתי לה
" תודה. את יודעת שאת היחידה ששמה לב לזה ?" נעמה נראתה מופתעת ששמתי לב לזה
" אני שמה הרבה פעמים לדברים הקטנים." הסברתי למרות שממש לא היה לי כוח לזה, הייתי כל כך שקועה לאיך אני הולך להגיד הכול למייק. זה יהיה כל כך קשה. אני בטוחה.
" טוב אני לא יכולה עם זה יותר ! למה אנחנו לא מדברות ? אנחנו בריב או משהוא?" נעמה כנראה יצאה מדעתה, או שאני פשוט ממש לא הייתי מרוכזת בזמן האחרון.
" למה שנהיה בריב ?" לא הבנתי אותה
" פעם היינו חברות ממש טובות. למה עכשיו אנחנו כל כך רחוקות ?" היא שאלה אותי והאמת ששמחתי שהיא שאלה את זה כי זה הוציא את תשומת הלב שלי מכל העניינים שלי עם מייק, פעם נעמה ואני היינו החברות הכי טובות ובאיזה שהוא שלב התרחקנו כמעט לגמרי. האמת שאני אפילו לא זוכרת למה.
" אני לא יודעת. אבל באמת שאין לי שום דבר נגדך. אפילו ההפך." אמרתי לה את האמת
" אז למה אנחנו לא כמו פעם ?" היא שאלה את עצמה. או שאותי ? אני כבר ממש מבולבלת
" אולי בגלל שאני הבנתי שלהתבודד זה כיף ?" נפלט לי המשפט הכי מטומטם שיכול להיות. הייתי יכול לקבל את נעמה בתור החברה הכי טובה ולא להיות לבד כל הזמן . ותראו איך הרסתי את זה ! כל הכבוד מיקה.
" אז מה את אומרת ? שאת מעדיפה להיות לבד מאשר להיות איתי?" היא כנראה נעלבה
" ממש לא. ההפך. " ניסתי לתקן את הטעות שלי
" אז אנחנו בסדר ? כמו פעם ?" היא שאלה אותי
" ברור." אמרתי לה ומיהרתי לחבק אותה , אני באמת יהיה חייבת חברה שאני יכולה לסמוך עלייה אחרי שמייק בטח יכעס עליי אחרי שאני ידבר איתו, אוף! שוב נזכרתי בזה..
-4 שעות לאחר מכך-
" טוב. תרימו כיסאות בבקשה." המורה שלנו לספרות אמרה ואני הרמתי את הכיסא מלא בחלודה שלי במהירות והתחלתי ללכת במהירות אל הספרייה. המקום בו אני ומייק אמורים לדבר בו
" את רוצה ללכת ביחד הביתה?" נעמה תפסה אותי רגע לפני
" לא.. אני נשארת יום ארוך עם מייק. אנחנו צריכים לדבר עם משהוא אישי. אני ידבר איתך כשאני יחזור" אמרתי לה את האמת, כמו פעם. וגם הפעם, סמכתי עלייה במאה אחוז
" טוב. ביי" היא נראתה מסוקרנת אבל היא ראתה בעניים שלי שאני ממש לא הולכת לספר לה כלום כרגע, ואני בינתיים התחלתי ללכת במהירות אל הספרייה.
בכניסה אל הספרייה היה לא אחר ממייק, הוא היה נראה עצבני. אוי לא ! אולי כבר אמרו לו ? אוי לא ! אולי הוא בכלל לא ירצה לשמוע את ההסבר שלי . אוף! אני מרגישה שהצעדים שלי כל כך קטנים.
אני הולכת הפעם מהיר יותר עד שאני ממש קרובה אל מייק, אבל שום קול לא נשמע.
עד שהוא פותח את הפה שלו ו….