תדמית חדשה פרק 24♥

"מה השתגעת אין לנו רישיון! ויש גופה באוטו!" אמרתי בלחץ, "מה אפשר לעשות"
"אני לא יודעת…אני..דן…" חיבקתי אותו מפחד, "תירגעי מאמי די…הכל יהיה בס…"
"אל תזוזו, "שמענו קול, הסתובבנו, אוי ..מי גאד…
"אמרתי אל תזוזו…" הוא הוסיף, אני ודן עמדנו בשוק, "מי אתם מהמשטרה…למה עקבתם אחרינו" שאל אחד מהם , "עקבנו..מה?" שאל דן, "אתם מהמשטרה?"
"איך מהמשטרה הם ילדים!"
"אזמה…אולי זה בשביל שלא נאמין! הם עקבו אחרינו כל הדרך! "
"על מה הם מדברים.."לחשתי לדן, "המונית…המונית שעקבנו אחרייה לא הייתה של החב'רה,"
"שתקו אתם באים איתנו," אמר האיש והתקרב אלינו עם האקדח, רעדתי מפחד, מאיפה זה בא עכשיו,
"אבל מה..מה עם הנהג?"שאל דן, "שירקב למות," צחק,
"אחי צריך להסתיר את הגופה," לחש לו השני, "ולהסתיר את המונית הזאת,"
"תביא תמונית למקום מפגש ושים תנהג במאחורה,"
"ואתם איתי!" הוא הצביע ודחף אותנו , הכניס אותנו למונית שלו, "מה אתם רוצים ממנו" שאלתי בפחד בדרך, "להרוג אותכם, " הוא אמר והמשיך לנסוע, ואני שתקתי והסתכלתי על דן , הוא הרגיע אותי, ידינו היו קשורות באזיקים ולא יכלנו לעשות כלום, המונית עצרה באיזה מקום , והם הוציאו אותנו יותר נכון העיפו אותנו החוצה, "שבו פה!" צעק , זה היה חדר ישן כזה ומוזר, הוא סגר את הדלת ויצא,
"חייבים לצאת מפה דן" מילמלתי, "אני לא יודע איךך" הוא הסתכל סביב "האייפון שלי! האייפון שלי בכיס אם נצליח להוציא אותו זה יהיה מצויין!"
"הם לא לקחו אותו? "שאלתי, "לא מהר חייב להתקשר למשטרה…"
"איך נוציא את זה…" חשבנו.
"תיראי אמנם הידיים והרגלים קשורות… אבל עדיין יש את הגוף.."
"איך לעזעזל הגוף יוציא את הטלפון מהכיס שלך , " אמרתי והוא גיחך ," את בואי לפה,"
נשכבתי על הרצפה שידיי קשורות מאחורה וגם רגליי, הוצאתי עם הפה את האייפון שלו מהכיס,
"מצווין…" הוא אמר והתקרב אליי, "מממ ממ מ!" ניסתי להגיד משהו ולא הצלחתי, כן קצת קשה שיש לי אייפון בשיניים, "כן אני ממש מבין.." הוא צחק, "ממ מ!" מילמלתי, והזזתי את ראשי מצד לצד, כאומרת 'לא'
" תבייאי "
התקרבתי אליו והעברתי לו את האייפון הוא הניח אותו על הרצפה והתחיל ללחוץ מספר עם האף, התחלתי לצחוק בקול, "כל האייפון שלי ברוק!!" הוא אמר , "תחייג כבר!"
"קצת קשה עם האף.."
"אפס אחרון ו…" הוא התחיל לומר
"לא ניראלי…" נכנס אחד והעיף את הטלפון עם הרגל, "חתיכת…" התחיל דן להגיד אבל הוא העיף לו בעיטה , "דן!" צרחתי, ראיתי שהוא מעולף, "מה עשיתה לוו" ניסתי להתקרב אליו לבדוק שהוא בסדר, "אתם עושים הרבה בלאגן…אה למשטרה ניסתם להתקשר פתטים" הוא צחק בקול רם, "די כברר די!" צעקתי, "תשחררו אותנו.." "הצחקת אותי," הוא צעק ויצא משם, "דן….דן!" הוא קם לאט לאט, והסתכל עליי ,"כואב לי הראש.."
"הבן זונה בעט בך!"
"חייב לצאת מפה…"
"איך נשתחרר מהאיזיקים האלה או מהקשירות ברגליים,"
"תסתובב אני יוציא את זה עם השיניים, "
"כמה טוב שיש שיניים," הוא התחיל לשיר, וצחקתי עליו, וביחד עם זה בכיתי, "די מאמי אנחנו נצא מפה…. החב'רה יבינו שנעלמנו.. "
"אני מקווה אח כמעט שברתי שן!" התלונננתי וניסתי לפתוח עד שהצלחתי…תודה לאל,
"מאוהב בך נסיכה" הוא אמר שהרגיש את רגליו, "יאלה עכשיו תשחרר אותי," אמרתי והוא הוציא את הקשרים מהרגלים שלי נעמדנו, " וכמובן הדלת סגורה.." אמר דן שניסה לפתוח אותה עם הרגל, "בוא נשחרר את האזיקים האלה.."
"איך אין מפתח…או משהו שיעזור, ואני לא רוצה לשבור שיניים,"
"החלון הזה…" "איך נשתחל בו" "תעלי למעלה אני מאחורייך," הוא אמר ,טיפסתי שנשרטתי מלא ולא היה לי אכפת,. רק מלצאת מהמקום הזה כבר, "אוי מי גאד.."מילמלתי "איך אני קופצת עכשיו,"
הכל טוב?"
"לא ממש" עניתי והסתכלתי למטה, אנחנו אולי קומה 1 אבל יש קצת גובה, "אני בא" הוא עלה אליי והתיישבנו על החלון, "איפה אנחנו.."
"אני לא יודעת..אבל נסענו מלא"
"תיראי שם! " הוא הצביע על איזה וילה, "מה אכפת לי ממסיבה עכשיו"
"דרך מעולה להתחבא"
"אבל…איך נרד מפה"
"חכי אני ירד, אני עם נעלי ספורט יחסית לעקבים הגבוהים שלך," אמר וירד , "תיזהר.. "
"טוב….תוציאי את הנעליים שלך, ותקפצי אני מחזיק אותך.. "הוא אמר,"איפה האזיקים "
"שברתי אותם, " הוא אמר והראה לי סוג של פלייר,
נשמתי לרווחה, אני חייבת לעשות את זה, לפתע שמעתי קולות מהדלת פאק…טוב זה עכשיו או לעולם לא, קפצתי. ודן תפס אותי בזרועתיו , ושנינו נפלנו אחורה שאני עליו, הסתכלנו אחד על השני… "דן..חייבים..חייבים לברוח," אמרתי שאני עדיין עליו, הוא חייך אליי, "אני אוהב אותך רותם " אמר לפתע, הייתי בשוק, זה הזמן זה המקום? "תמיד אהבתי…אני לא מבין איך ניפרדנו…."
"דן.."
"הינה הם!" שמענו קול והסתכלנו למעלה, פאק… התחלנו לרוץ..לברוח מהם, ואני בכלל בלי נעליים.