הו גברתי הנאווה
הו גברתי הנאווה,
שמלתך מתנפנפת לה ברוח, קפלים קפלים, חיננית.
וכובעך הצבעוני עם הנוצה, שחורה-לבנה צבעונית, מתעופף לו מראשך, נח על פני הגלים.
וידייך בחצאיתך מחזיקות, ורגלייך הקטנות רצות, מנסה לתפוס את הכובע הסורר.
הו גברתי הנאווה.
וידינו נפגשות על הכובע החוצפן, ומבטינו מצטלבים, מחייכים בנימוסים.
ובאצילות אני מניח, את הכובע חזרה על ראשך, ואת ידך אני לוקח, ונושק לה קלות למרות מבטך.
והערב יורד, המנורות דולקות, ואת פוסעת לך בשקט, מבלי להשמיע שום רחש,
ואת עוברת בין כולם, מושכת מבטים,
אך את שלי בליבי, את זה אני יודע, לא אתן אותך לאיש,
הו גברתי הנאווה.
ואת עוצמת את עיניי, נוגעת לא נוגעת בפניי,
ואני מרגיש מסוחרר, באוויר, ואת מחייכת ואני מאושר כי את לצידי,
הו גברתי הנאווה.
תגובות (4)
זה יפהפה, סיפור נהדר לסגור איתו את היום! ♥
"אך את שלי בליבי, את זה אני יודע, לא אתן אותך לאיש," השורה שהכי נגעה בי, כי אני לא פירשתי אותה בתור רכושניות, אלא בתור אהבה אמיתית של מישהו למישהו אחר. (במקרה הזה מישהי)
לילה טוב!
סיפור חמוד מאוד הכתיבה מדהימה והעלילה מרגשת
מצד שני אני במצב רוח מאוד מאוהב כרגע אז יכול להיות שבגלל זה
משום מה אני קורא את הסיפור הזה כאילו הוא מחזה של שייקספיר.משהו עובר עליי 0_0
הקטע הזה אגב ממש יפה.הייתי מדרג 5 אם תפקיד המדרג הייתה פנויה ;)
ממש יפה!
וזה גם כול כך מקורי:)
מושלם!!