אסור לי לשקוע.

"אסור לי לשקוע" את ממלמלת לעצמך.
אין למילים הללו ממש הסבר,
זה פשוט הרגל, הרגל להזכיר לעצמך דברים
שאת לא ממש יכולה לשלוט בהם.
לפעמים, נראה כי ההרגשה הזו לא נעלמת,
ההרגשה של הריקנות, ההרגשה שדבר לא
יעזור למלא את החור, את המקום.
"אסור לי לשקוע" אני ממשיכה למלמל, למרות
שאני יודעת שכבר שקעתי,
ואני יודעת שרוב הסיכויים שאני לא אצא מזה הפעם.
"אסור לי לשקוע"אני אמשיך למלמל את המילים עד סופי המר,
עד שלא אוכל להוציא הגה מפי,אני אמשיך לעשות זאת.
"אסור לי לשקוע"זה כבר הסוף, אך נראה כי איני יכולה
להפסיק להגיד את המילים.
"אסור לי לשקוע" נראה כי איני רוצה להאמין כי זה סופי,
נראה כי אני בטוחה כי כול עוד אמשיך למלמל את המילים,
אני אשאר בחיים, אני לא אשקע.