ריק

כול כך הרבה אנשים סובבים אותך, אבל עדיין אתה מרגיש כול כך לבד.
תחושה ריקה שאף פעם לא עוזבת אותך, כמו חלל ריק ואינסופי שפעור בדיוק במרכז החזה שלך.
עלטה שחורה וניצחית שעוטפת אותך, ממלאת אותך, גורמת לך להרגיש ריקני יותר מכול רגע שעובר.
ריק , אבל עדיין כול כך מלא.
בכאבים, מחשבות, לב שבור, הדים של זכרונות.
הד של זכרונות שלא ימותו…
לא משנה כמה ננסה להרוג אותם.
והחלל הגדול שבלב, שבחזה, רק הולך וגדל, גורם לך להרגיש ריקני, לבד, יותר מאי פעם.
הכול כול כך רועש מסביבך, אבל עדיין אתה לא שומע כלום.
הכול כול כך דפוק ולא מוסרי סביבך, אבל אתה לא יודע מה קורה אצלך מרוב שאתה מרגיש ריק.
וככול שעוברים החודשים והשנים, החלל הפעור בתוכך כבר אינספור זמנים רעים, ממשיך לגדול.
לא משנה כמה ננסה להיות בחברת אנשים, לשקר לעצמך שאתה לא לבד וריקני מליוני פעמיים.
ההרגשה הפעורה במרכז החזה שלך, תוכיח לך כול פעם מחדש שאתה טועה.
ברגע שהחלל נפער, הוא אינו נסגר בחזרה.
לא משנה עד כמה תנסה לתקן את המצב הרע.