סיפור מפורסמים חדש- פרק 1

"אבא, למה אני לא יכולה ללכת להופעה שלהם?" שאלתי את אבא שלי, הוא הזיז את העיתון הישן, הוריד את משקפיו והסתכל עלי בייאוש.
"הדרי, את יודעת שאין לנו מספיק כסף נכון?" הוא שואל, אני מהנהנת קלות ונאנחת שוב.
"אתה בטוח?" אני שואלת ונאנחת בפעם השלישית.
"כן הדר, בדוכן של בורקסים, אין פרנסה." הוא אומר. אני כבר רגילה לזה, מאז שאני קטנה.
אני קמה, מקפלת את ידיי לאגרופים והולכת בעצבים לחדר שלי. אני מרימה את הפלאפון הישן שלי, מאלה עם הגלגלת העתיקה, קיבלתי אותו מסבתא שלי בירושה. אני מצלצלת למאי, אני צריכה לפרוק מה שעל הלב שלי.
"מאי?!" אני שואלת. "את לא מאמינה מה קרה!" אני קוראת.
"הוא לא הסכים לך?" מאי שואלת ונאנחת.
"כן! מה עושים?"
"אולי אני אקנה לך כרטיס?"
"לא… אני לא לוקחת כסף מחברה שלי…"
"זה בסדר, את יודעת שאני 'טחונה' בכסף" היא אומרת, אני מחייכת ושואלת בעדינות:
"אוקיי, תודה, את החברה הכי שיש!"
"ביוש!" היא אומרת ומנתקת לפני שהספקתי לומר משהו.
"אבא!!!! מאי לוקחת אותי!" אני רצה אליו ומנשקת אותו בלחי.
"מתי זה?" הוא שואל בחשדנות.
"מחר!" אני אומרת בהתרגשות, אני כבר מצפה למחר, לקום בבוקר, ולראות את הלהקה האהובה עליי ביותר!
התקלחתי, סירקתי את השיער השחור והארוך שלי, לבשתי פ'יגמה ורודה שפו הדוב מצויר עלייה, הורדתי את העגיל מהשפתיים העבות שלי.
אני מביטה במראה, מסדרת את השיער, והולכת לישון, בציפייה בלתי פוסקת למחר.

קמתי בבוקר, הבטתי בשיער המבולגן שלי ונחרדתי לגלות ג'וק קטן מטפס על קיר האבן החלוד שלי.
אני כבר רגילה לזה, אבל תמיד הם מצליחים להפתיע אותי.
החלטתי להישאר בפ'יגמה, ולהתבטל רוב היום מול הטלוויזיה.

כשהגיע השעה הגורלית, התקלחתי, לבשתי שורט קצר, כחול וצמוד, וגופייה לבנה עם גב פתוח, מגפיים שחורות וגדולות, ואספתי את השיער עם קליפס ישן שנותר לי מאימא שלי, שמתי שרשרת פנינים מסבתא שלי, והייתי מוכנה. כמעט. הבטתי במראה, מנסה להיזכר מה שחכתי, ואז נזכרתי, שמתי את הבושם האהוב עליי, ויצאתי.