נוגע בשמיים

במקומות רחוקים,
בהרים הגבוהים,
לצד העננים,
ללא החיוכים.
בפסגת העולם,
על רצפה רק שלג,
מאחורי, החלומות שהזנחתי.
האנשים שעזבתי,
קבורים בחול.
מנסים לטפס, לעברי.
אך אני מתעלם.
ממשיך לעלות, גבוה.
על פסגת העולם,
לא הייתי אף פעם.
מנסה בשמים לנגוע.
בורח מאותם אנשים.
חצי ערים, חצי קבורים.
הם רצים אחרי,
ללא שום בושה.
כמו סופות מהירות,
רצים ללא סיבה.
ואני בורח, אל הפסגה.
אני מטפס, אל האהבה.
אני נוגע בשמיים.
חיוך על הפנים.
חלומות נשכחים,
אנשים קבורים,
דמעות גדולות,
ופצעים חמורים.
אני נוגע, בשמיים,
ונופל מהפסגה.
אני נוגע בשמיים,
נוחת על האדמה.
כי ברחתי,
מאותם, חלומות נטושים.
כי פחדתי כל כך,
מהאנשים הקבורים בעברי.

אני נוגע, בשמיים,
רוקד עם הכוכבים.
השמש מחממת את עיני,
הירח מאיר לי פנים.
אני נוגע, בשמיים,
מטפס במדרגות.
אך כושל בדרך,
מוותר בערך,
נופל אל האדמות.