מי עשה זאת? – פרק 1

פריז, חורף קר בינואר.
הגשם שוטף את חלונות הלובר, המוזיאון המפורסם.
"מכאן בבקשה, להתקדם מהר… יש עוד קבוצות."
אמר המדריך לקבוצה שאותה הוא הדריך
"ומה דעתך על הציור הזה?"
שאל לאון את ברנרד
"לא, זה לא אני. זה ממש לא אני. אתה יודע ניקולא, בכדי שציור יהיה טוב
האומן צריך להיכנס לתוכו, להביא את ההשראה האמנותית שלו לידי ביטוי בכך…"
"ברנרד די, בבקשה די."
לאון היה מוצף זעם מכל דבריו של ברנרד, לפי דעתו הכל פשוט קשקוש אחד.
"אתה יודע מה ברנרד? אני חושב שאתה צריך להיות בלש."
"בלש? מאיפה לעזאזל אתה מביא את השטויות האלה? מה אני מבין בבלשות?
ודרך אגב, מה השעה?"
"עוד לא הבנתי איך שני הדברים שאמרת מתקשרים אחד לשני, אבל בסדר."
לאון הושיט את ידו כשגילה דבר מפתיע ביותר
"מצחיק מאוד ברנרד… לרגע כבר נבהלתי!"
צחק לאון
"מה כל כך מצחיק?"
"נו זה שלקחת לי את השעון…"
לאון המשיך לצחוק והפעם בחוזקה
"טוב אני לא לקחתי לך את השעון…"
הצהיר ברנרד
"נו בטח שלקחת לי את השעון… אחרת למה היית שואל מה השעה?"
"אולי כדי לדעת מה השעה?"
ברנרד העיף חיוך קל לעבר לאון, חיוך שרומז על טיפשותו המצחיקה
"אז אתה לא…?"
"לא, אני לא…"
"אז… אז איפה השעון היקר שלי?"
נבהל לאון כשהבין רק עכשיו שהוא איבד את שעונו היקר
לפתע גם ברנרד הצטרף להלם של לאון, בעיקר בגלל שזאת הייתה מתנת יום הולדת,
מברנרד…
"אוקי, נרגע… אתה בטוח שלא לקחת לי את השעון? זאת כבר ממש לא בדיחה!"
"לא לא, אתה מוזמן לבדוק!"
"אין צורך."
ברנרד לא לקח את השעון מלאון, אז מי כן?
"מה אני יעשה? זה היה שעון יקר!"
"אולי ניזכר בעובדה שאני קניתי לך אותו…"
"אתה חושב שזה מה שמעניין אותי?"
"אבל הבאתי אותו במיוחד אלייך מאנגליה!"
"אולי תעזור לי למצוא אותו במקום לבזבז זמן על משפטים מיותרים?"
ברנרד נזכר לרגע במשפט שאמר לו לאון כדי להשתיק אותו,
'אתה צריך להיות בלש'.
"מתי ראית אותו בפעם האחרונה?"
"בדיוק כשנכנסו ללובר, לפי כחצי שעה. התערבנו ביחד שנראה את כל המוזיאון בשעה בלבד!
ואני כמובן התערבתי שזה לא הגיוני להספיק לראות כל מוצג ותמונה בשעה בלבד."
"אז עכשיו אנחנו צריכים לחזור להתחלה, הכניסה ללובר."
ברנרד ולאון הלכו בחזרה לנקודת ההתחלה,
הכניסה ללובר.
"אז פה בדיוק בדקת מה השעה?"
"אכן, פה בדיוק."
ברנרד הביט על הסביבה ובחן אותה היטב
"נו, הצלחת למצוא משהו?"
לפתע ירייה נשמעה בכל מוזיאון הלובר.
"מה זה היה?" שאל לאון ואתו גם שאר האנשים נבהלו.
שניות אחדות לאחר מכן נשמעה צרחה מקפיאת דם.
לאון וברנרד הלכו לזירת אירוע הצרחה,
הם לא הצליחו להתעלם מכך.
לאחר שמצאו את זירת שהאירוע, הם נבהלו עד כדי כך ששניהם צעקו כששמו לב למפתיע.
גופה של בחורה בסביבות גיל ה- 35 לפי הערכתו של ברנרד נמצאה על הרצפה.
ברנרד התקרב לגופה במבט מוזר.
"מה אתה עושה?! אתה לא רואה שיש כאן גופה?!"
צעק בכל האולם לאון
"כן, אני בהחלט רואה שיש כאן גופה, רק שעם הגופה הזאת אני גם רואה את שעונך היקר."
לאון הביט טוב בגופה כשהניח שברנרד צדק
"אתה.. אתה צודק. השעון שלי נמצא עליה… השעון שלי נמצא עליה!"
מספר אנשים שהיו נוכחים ניסו לצאת מהאולם
"שאף אחד לא יזוז מפה!"
כולם עצרו את נשימתם מרוב פחד וחזרו למקומם.
"באולם נוכחים כרגע 6 אנשים."
אמר ברנרד
"אני ולאון לא היינו בזמן הרצח, אבל ארבעה מכם היו."
ברנרד הסתכל במבט חשוד על כל אחד ואחד שהיה נוכח באולם והתקדם מעט
"אז השאלות שלנו שלי הם כאלה:
מי רצח את…" כשפתאום ברנרד שם לב שלגופה יש תג, 'נלי – מדריכה במוזיאון הלובר'.
"מי רצח את נלי ולמה?
האם העובדה שהיא עובדת במוזיאון קשורה לרצחה?
ואיך השעון הגיעה ליידיה?"
ברנרד שם לב למשהו חשוד מאוד אצל גברת שהייתה נוכחת באולם.
"איך קוראים לך?"
"לי?"
"כן, לך."
"אמילי."
ברנרד התקרב מעט לאמילי
"נעים מאוד אמילי, ברנרד. מדוע יש לך רובה בכיס?"
אמילי נראתה מעט חיוורת והסתכלה גם כן בכיסה
"אני מופתעת בדיוק כמוך! אין לי מושג איך הוא הגיע לכיס הג'ינס שלי!"
"אתה מאמין לה?" שאל לאון
"כן, אני מאמין לה – והאמת שזה גם מה שציפתי לשמוע ממנה."
"ציפית לשמוע את זה?!" צעק
"הרי ברור שמישהו ניסה להתחמק מהרצח ולצאת בידיים נקיות,
ולכן אני אפנה אל מי שיש לו מניע, פרנסואה."
"אני?"
פרנסואה הוא גם כן עובד במוזיאון, הוא גם מדריך במוזיאון עם תג.
"מה פתאום? למה שלי יהיה מניע?"
"הידיים שלך, על יד ימין שלך תקועה סיכה עם חתיכת בד, אני צודק?"
"עכשיו אני מבין מאיפה באים הכאבים!"
"אל תשחק אותה פרנסואה!"
הצהיר ברנרד
"הרי ברור שאתה לקחת ללאון את השעון, השעון כיס של לאון היה מחובר עם סיכה לכיס שלו.
כשקרעת את הסיכה חלק קטן מהבד נקרע."
"אבל איך הוא היה מצליח להגיע לשעון הכיס שלי בלי שאשים לב? הוא הרי בכיס שלי,
הייתי מרגיש…"
לאון פקפק ביכולתו של ברנרד.
"או! כשנכנסו ללובר פרנסואה לקח את המעיל שלך, כדי לנקות אותו.
זה מאוד מנומס, כמובן… אבל מטרתו הייתה לקחת את שעונך. ואתה גם הרוצח."
"אוקי…" פרנסואה הודה במעשיו
"אבל מניין לכם שאני רצחתי את נלי?"
ברנרד החל לחשוב.
"רואים? לא אני רצחתי את נלי."
אמר פרנסואה בזמן שברנרד חשב
"קרובי משפחתי הם במקרה אנשים ממשפחת המלוכה באנגליה,
מהם קיבלתי את השעון. השעון הזה שווה אלפי יורו! וכמובן שכל אחד היה רוצה אותו לעצמו.
ולך פרנסואה, יש בעיות כלכליות במשפחה…"
לפתע קטע אותו פרנסואה
"ומניין לך שיש לי בעיות כלכליות במשפחה?"
"שמעתי אותך מדבר בפלאפון שלך. אמרת שעוד היום תשיג את הכסף ממכירת השעון מאנגליה,
אמרת שהצלחת להשיג אותו ובקרוב תהיו עשירים."
"ואיך זה קשור לרצח?" שאלה אמילי
"אני די בטוח שנלי ראתה שפרנסואה גנב את השעון מלאון, ורצתה להחזיר אותו בחזרה וכמובן להסביר הכל ללאון.. אבל פרנסואה שלא היה יכול להרשות לזה לקרות – היה חייב לרצוח את נלי. כי גם אם היא הייתה קשורה בחדר בזמן שפרנסואה מכר את השעון,
היא הייתה יכולה להגיד הכל ברגע שהיא תשתחרר. כמובן שפרנסואה היה מועמד לדין.
הברירה היחידה הייתה לרצוח את נלי, ככה היא לא תוכל לדבר יותר לעולם.
ואל תטעה, שמתי לב שהתעסקת בחדר הבקרה עם מצלמות האבטחה, כדי לטשטש את הראיות שמוכיחות שאתה גנבת את השעון וכדי לטשטש את הרצח שתעשה."
בשנייה הזו שוטרים הגיעו לזירה.
"שמענו הכל ברנרד, משטרת צרפת מודה לך מאוד על כל מאמציך! כאות הוקרה אתה תהפוך לבלש רשמי במשטרה ואף תקבל פרס כספי!"
"זה בסדר, זה בסדר… אני לא צריך פרס כספי. העונג לשים את תג הבלש הוא כבוד עבורי!"
ברנרד הצטנע בפני השוטרים.
"קחו אותו מכאן." אמר המפקד והחזיר ללאון את השעון
"אמרתי לך שכדאי לך להיות בלש, נכון?"
"בהחלט אמרת. כלומר בהחלט צדקת."