ZEX-משימה 19 שון נגד מיסט

(ליד המבנה):
מיסט התחילה לזרוק שוב את האזיקים.
נשמתי עמוק,וזזתי באיטיות ימינה ושמאלה והתחמקתי מכולם.
זינקתי קדימה,וסובבתי מולה את הקלשון.
היא ניסתה לזוז הצידה,אך חבלים קשרו את רגליה.
"מה?!" היא קראה וניסתה לחתוך אותם עם האזיקים,
אך ידיה נכבלו בשלשלאות ברזל.
הנפתי עליה את הקלשון,ושרטתי אותה מעט בגרון.
היא הניפה את ידיה ושברה את השלשלאות,והצליחה גם לקרוע את החבלים.
החבלים והשלשלאות נעלמו."אשליה לא רעה" היא תפסה את הידיים שלי באזיקים,וסובבה אותי באוויר.
הצלחתי לשים רגל על הגב שלה,וניתרתי מהגב שלה קדימה.היא נפלה על הגב,אך התגלגלה ובמהירות נחתה על הרגליים.
היא שלחה בעיטה,אך חסמתי את הבעיטה עם הקלשון.
הסתובבתי במקום,ושלחתי בעיטה,אך היא חסמה את הרגל עם הידיים.קפצתי למעלה,ובעטתי בה עם הרגל השנייה.
היא שלחה אליי אגרוף מלמטה,אך שלחתי עליה את הקלשון והוא ננעץ ביד שלה.
שלפתי מתוך היד שלה את הקלשון,נחטתי על הרגליים,ובעטתי אותה אחורה.
היא התנגשה בעץ,ונפלה על פניה.
"נגמר הזמן" מלמלתי והקלשון נשבר."פ-ט-ת-י!" קראה האשליה-רוח של מיימון.
"אני מכשיל אותך בתור תלמיד שלי" הוא התחיל לעוף סביבי.
"בבקשה,תתקן את הקלשון" הרמתי את חצאי הקלשון.
"בסדר!!! רק הפעם!" הוא נאנח ונכנס אל תוך הקלשון,והקלשון תוקן.
מיסט קמה,והחזיקה על ידיה שני אזיקים ארוכים."אני מצטערת,שון" היא לחשה,ורצה אליי.
הנפתי עליה את הקלשון,אך היא זזה במהירות,ועמדה מאחוריי.היא קשרה סביב הצאוור שלי את השרשרת של האזיקים,ומשכה אותם אחורה חזק.נחנקתי,ולא הצלחתי לנשום בכלל.
ניסיתי לשבור את האזיקים עם הקלשון,אך היא תפסה אותם באזיקים,וזרקה הצידה.
ניסיתי להוריד את השרשרת עם הידיים,אך לא הצלחתי.
"ד…מ..א…ט" הצלחתי ללחוש.ניסיתי להשתחרר בכל הכח.
ניסיתי לשלוח בעיטות אחורה,אבל היא הייתה ממש רחוקה.ניסיתי לזוז הצידה או לקפוץ למעלה,אך היא משכה אותי חזרה כל פעם.
"לא..יכול.." ניסיתי להיאבק בזה.היא משכה חזק יותר,והרגשתי שכל טיפת חמצן נעלמת.ניסיתי לשחרר את האחיזה שלה שוב,אבל לא הצלחתי.
אחר כך,היא קשרה סביב הצאוור שלי את השרשרת של האזיקים השניים,ומשכה אחורה.
"סליחה,שון" היא נישקה אותי על הלחי,ומשכה אחורה את האזיקים בהרבה כח.
הרגשתי שזהו-אני מת.נפלתי אחורה לאט,וראיתי אותה מתקדמת למבנה."מיסט…." לחשתי.השרשראות עדיין עצרו אותי מלנשום,וכבר לא נשאר לי כח להוריד אותם.
היא המשיכה להתקדם,ואני המשכתי להרגיש איך באיטיות אני נופל.המנקשת החזקה ביותר בZEX ניצחה אותי.הכי חזקה…..הרגשתי פעימה.הכי חזקה בZEX? עוד פעימה.
לא,אני הכי חזק.עוד פעימה."זה נכון! אני הכי חזק!" צרחתי.הכל קרה בהילוך איטי.
מיסט הסתובבה,ואור לבן בוהק יצא מזוג העגילים,שבר את השלשלאות,ונכנס לתוך הקלשון.
"לאאאא!" אמר מיימון בקול ילדותי והאשליה שלו נעלמה מהקלשון,והאור נכנס במקומו.
קפצתי על הרגליים,ותפסתי את הקלשון."שון!" ההילוך האיטי נגמר,ומיסט זרקה עליי אזיקים.
"פולו" קפצתי והנפתי עליה את הקלשון והיא נפלה אחורה:"אה שכחתי,זה מרקו-פולו" צחקתי.
נחתתי על הרגליים,ורצתי אליה.היא שלחה בעיטה,אך בעטתי ברגל השנייה שלה,והנפתי עליה את הקלשון מלמעלה.היא עפה מעט באוויר,והרמתי את הרגל.הנפתי את הרגל למטה,ופגעתי עם העקב בגב שלה והיא התנגשה ברצפה.
היא התגלגלה הצידה,וקמה במהירות.היא שלפה זוג אזיקים ממתכת כבדה,ורצה אליי.
היא תפסה יד אחת באזיקים,והרבה קוצים חדרו לתוך היד שלי.הם התחילו להסתובב.
ביד שנייה היא שלפה הרבה אזיקים,ותפסה את היד השנייה שלי,ומכולם יצאו קוצים.היא הניפה למעלה את הידיים,והרימה אותי מהאדמה.היא משכה למטה את האזיקים,והידיים שלי נתלשו.
"אהההה!" נפלתי על הרצפה,צורח."לא הייתה לי ברירה" היא השפילה את ראשה.
"זה עוד לא נגמר,לייט" אמרתי ונעצתי את הקלשון בגבה."מה?" היא קראה.
שלפתי את הקלשון,ובעטתי בבטן שלה.כשהיא הייתה מולי,שלחתי אגרוף אל הגרון שלה והעפתי אותה אחורה.
"לייט!!" קרא קול מלמעלה.הבטתי למעלה,והמסוק של XEZ עבר בשמיים.סיימון היה קרוב לפתח.
"מה סיימון עושה פה?" לחשתי והסתכלתי עליו.
"חייבים למהר! השגת את הכתבים?" סולם חבלים נפל מהמסוק למטה.
"אני מגיעה לזה" היא אמרה וקמה.
"לא את לא" אמרתי והתחלתי לסובב את הקלשון.סובבתי מהר יותר ויותר,והוא הפך לטבעת גדולה מוארת באור כסוף.היא שלחה יד אל האזיקים,אך הם נגמרו."לא יכול להיות" היא הביטה בפליאה בנרתיק שלה.התחלתי לרוץ לעברה עם הקלשון שהפך לטבעת כסופה ענקית.
"לא אתן לך!" סיימון צעק וקפץ,אך נחסם על ידי האשליה של מיימון:"אחי,תן להם לסיים" הוא חייך.
הגעתי אליה,והפסקתי לסובב את הקלשון,וכדור אור כסוף היה בקצה הקלשון.
"המשחק נגמר" לחשתי.דמעות ירדו מעיניה.
הנפתי עליה את כדור האור,ואור להן בוהק השתחרר.המסוק התרסק,והתפוצץ על האדמה ליד.
האור נעלם,וסיימון רץ לשם.הייתי על הברכיים,והתנשפתי.לא יכולתי כבר להלחם.
"שון" שמעתי לחישה.הצתמררתי,והבטתי קדימה.מיסט שכבה,מכוסה בדם.
"אני אוה.." היא אמרה,אך הגוף שלה הפך לסגול,והדם לורוד.
"מה קורה כאן?" שאלתי והייתי בהלם."רעל" אמר סיימון ועמד מעליה:"רעל חזק מאוד,שהורג ישר.היא מתה" הוא הוריד את המסיכה."כל התוכנית נהרסה!" הוא זרק בזעם את המסיכה על הרצפה,והמסכה נשברה.
"מה זאת אומרת היא מתה? המתקפה לא יכלה להרוג אותה!" צרחתי.
"אבל ההפסד שלה,שחרר את הרעל.הקרב הזה נגמר,בשביל כולנו" הוא אמר.
"לך לשם.כל האחרים כבר בטח שם" הוא הצביע ימינה."ומה עם לייט?" צעקתי.
"היא כבר מתה,כלום לא יעזור" הוא אמר.