וונג נייט – בית ספר לילדים עם כוחות על טבעיים 7

"רגע מיראל אל תעלם אני לא יודעת איך יוצאים מכאן!!" צעקתי לו אך ללא הצלחה הוא נעלם ואני נשארתי שם מבולבלת. אחרי כמה זמן הופיע תחתי בור ונפלתי למטה. כשפקחתי שוב את עיניי הייתי מחוץ לתא בידיו של רוי "התעוררת" הוא אמר עם דמעות בעיניו "כבר חשבתי שהרגתי אותך אבל לא את, את הנבחרת המושיעה". "הנבחרת…" אמרתי בחיוך ושוב נרדמתי.
כשהתעוררתי במיטה שלי נבהלתי ושאלתי את לוסי "מה השעה איזה יום היום???". "תרגעי הנבחרת בלי לחץ יום שני שש וחצי בבוקר עוד חצי שעה נפתחת הקפיטריה" אמרה לוסי בנחת. "ובנוגע לפרינסי שלך הזה רוי הוא הניח אותך פה והלך,חמוד הבחור שווה כל מאמץ שלך" חייכה לוסי. "לוסי רציתי להגיד סליחה על שלא האמנתי לך על בתי הספר והכל" "אין בעיה מכיוון שאת הנבחרת תוכלי לפצות אותי על זה כי תצטרכי כל מידע שנוכל למצוא על הסיפור הזה אבל כרגע כדי שנמהר לקפיטריה אני לא רוצה שהבשלנית הזאת תצרח עלי כבר בשבוע השני ללימודים" "כן אני באמת קצת רעבה". בזמן שאכלנו לוסי סיפרה לי מה קרה כשישנתי וגם נתנה לי כרטיס כסוף ואמרה לי לשים אותו על הסורק במעלית. נכנסנו למעלית והנחתי את הכרטיס על הסורק מיד הופיעו כפתורים של המספרים מ4 עד 15 ומ1- ועד 3-. לוסי לחצה על הכפתור של הקומה הרביעית והובילה אותי לחדר שלנו חדר מספר 369 כל הדברים שלנו היו בפנים אבל עכשיו היה לנו גם טלוויזיה מקרר קטן ושרותים צמודים. לפני שהספקתי לקפוץ למיטה החדשה שלי לוסי תפסה אותי מהיד וגררה אותי החוצה "השעה שמונה הלימודים מתחילים בשמונה ועשרה בחדר האימונים בואי". נכנסנו שוב למעלית ועלינו לקומה העשירית ולוסי גררה אותי לחדר האימונים התיישבנו ליד שאר הכיתה החדשה שלנו והמורה נכנסה. "שלום תלמידים כולם לעמוד היום אתם… תבחרו את הנשק שלכם"אמרה ותוך שניה הופיעו מול כל אחד מאיתנו שני נשקים. "יש לכם את כל השיעור לבחור את הנשק שיתאים לכם ביותר".