הפנתר השחור

כשהייתי קטנה ונסענו באוטו הרבה זמן תמיד שיעמם לי,
אז התחלתי לדמיין, מאז שאני זוכרת את עצמי אני מדמיינת אותו דבר.
פנתר שחור ענק, אבל לא מידי, קצת יותר קטן ממיניבוס.
הוא רץ ליד האוטו שלנו, ורק אני יכולתי לראות אותו.
כשהוא לא רצה לרוץ הוא קפץ מגג לגג של המכוניות לידנו.
אם הוא היה מתיישב אל מכונית איטית, ויוצא מהטווח ראייה שלי, תמיד הייתי מרגישה מן צביטה בלב.
עד שהייתי מדמיינת שהוא יורד מהגג של האוטו האטי ורץ מהר שלו כדי להדביק אותנו.
הוא היה יכול לרוץ הכי מהר בעולם,
ושהוא היה מתעייף הוא היה יושב אל הגג של המכונית שלנו ושומר אליי.
אתמול נסעתי נסיעה ארוכה במיוחד. ומאצתי את עצמי מסתכלת אל פנתר שחור,
שיושב אל הגג של המכונית לידנו.
ואני יודעת. שלא משנה כמה אני אגדל או כמה אני אשתנה.

אני לעולם לא אשכח את הפנתר השחור