"בואי ילדה קטנה…" – פרק 13
לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לספר לו הכל, מהרגע שיצאתי מהבית עד שהגעתי לבית חולים, לא החסרתי אף פרט גם לא את הפרטים המזעזעים ביותר.
פתאום נכנסו עוד 4 שוטרים ונתנאל ישר בא אלי וחיבק אותי חזק כשהוא אומר לי "אני כל כך מצטער שעברת את כל זה"
אמרתי באדישות "וואו איזה כיף זה לדעת שמצוטטים לכל מה שאני אומרת" והלכתי להכין לי שוקו במטבחון בשיש בתחנה.
פרק 13:
איזו שוטרת נכנסה למטבחון, דפקה עלי מבט מוזר והתחילה להכין לעצמה קפה, ישבתי על השיש, שתיתי את השוקו שלי ושאלתי אותה "יש לכם פה איזה קורסון או משהו?"
היא שאלה אותי "מי את בדיוק?"
עניתי לה "מישהי שהחליטה לקחת הפסקה מהחקירה המפגרת הזאת?" והמשכתי לשתות את השוקו שלי
היא לגמה מהקפה ואמרה לי "יש למטבח כניסה רק לשוטרים"
תיקנתי אותה "לשוטרים ולי"
היא שאלה אותי "האמת את לא נראת מזיקה, מה עשית שאת פה?"
עניתי "אני לא עשיתי כלום, אני חפה מפשע"
היא גיחכה ואמרה "כן כמו כולם"
הנחתי את הכוס שלי בכיור, אמרתי לה "אני רק הלכתי לאיבוד ברחוב בלילה, משם כלום לא באחריותי" ויצאתי מהמטבחון, מהבניין, שמתי את הקביים בצד ושכבתי על לדשא הירוק שנמצא מסביב לתחנה.
אוח מה הייתי עושה עכשיו בשביל לקבל את הגלאקסי והאוזניות שלי…
נתנאל התיישב לידי, הסתכל אל האופק ושתק.
אחרי 10 דקות של שתיקה מעצבנת ניסיתי להתחיל עם נתנאל שיחה "אז… מה קורה?"
נתנאל לא הרחיב יותר מידי ואמר "סביר"
שאלתי אותו "אז מה פספסתי בשבועיים האלו?"
נתנאל ענה לי יבש "לימודים, 2 מסיבות שגם ככה לא הייתי נותן לך ללכת אליהן ו4 מבחנים"
וואו נחמד לדעת שאכפת לו מעוד משהו חוץ מהלימודים שלי -_-
ניסיתי להמשיך את השיחה ושאלתי "אז מה אתה הספקת לעשות בשבועיים האלו?"
נתנאל אמר בלי הרבה רגש "לחפש אותך ולהשתכר כמה פעמים"
אמרתי לנתנאל כבר עצבנית מכל היובש הזה שלו "מה יש לך?! מה עשיתי לך שאתה כל כך יבש וקר רוח איתי?!"
נתנאל סוף סוף הסתכל עלי ואמר "אני מצטער זה פשוט שעדיין קשה לי לעקל את כל מה שעברת, זה נראה לי הזוי שאת, שאת שאפילו לא היה לה מעולם חבר, הילדה הכי שמורה שאני מכיר, שאף אחד לא מעיז לגעת בה מרוב שהיא שמורה הייתה צריכה ל…"
השלמתי אותו "להזדיין עם חצי עולם?"
הוא תיקן איתי ואמר "לעבור את זה"
שוטר יצא אלינו ואמר "אנחנו רק רוצים להראות לך כמה תמונות ואת משוחררת חזרה לבית חולים"
נתנאל עזר לי לקום, הגיש לי את הקבים ונכנסנו בחזרה לתחנת משטרה ולחדר חקירות.
הראו לי עשרות תמונות ומתוכן זיהיתי 8 אנשים, הסברתי להם איך הגעתי מהמחנה עד לתחנת אוטובוס וחזרתי אל הבית חולים.
אחרי שלושה ימים שאני כבר בבית חולים אני סוף סוף חוזרת הביתה!!
ואי כמה שאני מחכה לזה, לחזור הביתה, לראות את כולם, אני אשכרה התגעגעתי לבית ספר.
אני ונתנאל נכנסנו הביתה והדבר הראשון שעשיתי היה לחבק את אמא, ראיתי אותה היום בבוקר אבל עדיין…
הלכתי לחדר שלי, פרקתי את התיק בגדים מהבית חולים ונכנסתי להתקלח.
במקלחת התחלתי לחשוב על כל מה שהיה בשבועיים האחרונים, אני לא יודעת למה אבל זה לא נתפס אצלי, ישבתי על רצפת המקלחת, המים החמימים הרטיבו את גופי מהדוש הזורם ושקעתי במחשבות.
-פלשבק מעבודת הבוקר במחנה (סידור סמים)-
ושוב אנחנו פה, בתוך מחסן ענק ומעופש, יש פה בסביבות ה60 בנות, הייתי עם החזייה והתחתון הברזילאי השחורים שחילקו לי בכניסה ויום הראשון שלי פה, לכל אחת יש צבע ודוגמה שונה על החזייה ותחתונים.
שלי זה תחתון ברזילאי תחרה שחור וחזייה שחורה עם תחרה מעליה.
ניגשתי לעמדה שלי והתחלתי לעבוד, גרסתי את העלים היבשים של המריחואנה והגראס, הוספתי את החומצה והאבקה הלבנה וערבבתי הכול במיקסר הענק שהיה לידי.
הכל הפך כבר לחומר שחור-ירוק עם מגע של פלסטלינה והתחלתי כמו תמיד לחלק את החומר לקופסאות זכוכית קטנות ובכל קופסא שמתי 50 גרם כמו שאמרו לי.
שמעתי את נתנאל דופק על דלת המקלחת וצועק "יאלה שנאל אני גם רוצה להתקלח היום"
הורדתי את המרכך שנשאר לי מהשיער, עטפתי את עצמי במגבת ויצאתי מן המקלחת אל חדרי.
לבשתי פיג'מה קצרה של מיקי מאוס הכוללת גופייה עם ציור של מיקי מאוס בצד שמאל למעטה ומכנס קצר עם המון פרצופים קטנים של מיקי מאוס.
נשכבתי במיטתי והמחשבות על המחנה הציפו אותי מחדש…
-פלשבק מעבודת הצהריים-הערב של המחנה (החשפנות)-
לבשתי את התחפושת החושפנית של תלמידת בית ספר המורכבת מחצאית אדומה-שחורה קצרצרה משובצת, חולצה לבנה קשורה שמסתירה את החזה שלי בלבד ועניבה אדומה.
עליתי על הבמה המרכזית שגדולה יחסית אל שאר הבמות שתמיד ממקמים אותי בה והתחלתי לרקוד על העמוד.
איש שנראה בסביבות ה30-40 לחייו הכניס את הידיים שלו יותר מידי לבמה ונגע לי ברגל אז 'בטעות' דרכתי על היד שלו עם העקב הענק שלי שנראה לי יכול להיות אחלה שיפוד לשווארמה.
הוא העיף את היד שלו מן הבמה, שפשף אותה קצת ופתאום הוא משך לי ברגל ונפלתי בחוזקה על הבמה, הוא משך אותי עוד לכיוונו והפיל אותי בחוזקה על הרצפה כשהבמה נמצאת חצי מטר מעל הרצפה, מה שבטוח זה שהנפילה השנייה הייתה יותר כואבת.
התקפלתי על הרצפה מכאבים לא יודעת איפה יותר כואב לי, ברגל? באגן? בראש? אלו שלושת המקומות שחטפתי מהם את המכות מהצמד נפילות האלו
פתאום שמעתי את נתנאל אומר "הלו? שנאל? מה יש לך? את חייה? את איתי?" תוך כדי שמעביר את ידו מול פני.
ניערתי את ראשי במטרה לסלק את המחשבות ושאלתי אותו "ממתי אתה כאן?"
נתנאל אמר לא מאמין "את רצינית? כבר 10 דקות אני מדבר איתך וכל מה שאת עושה זה לבהות בקיר ולמלמל דברים. מה נסגר איתך?"
עניתי "מה? אמ.. נתנאל אני רוצה לישון עכשיו אוקיי?"
נתנאל נאנח, אמר לי "לילה טוב מתוקה" ויצא מהחדר כשהוא מכבה את האור וסוגר את הדלת
עצמתי את עיני ונרדמתי.
-04:00 לפנות בוקר-
נתנאל פתח בלחץ את הדלת בכניסה לחדר שלי צועק "שנאל מה קרה?!?!"
ומיד עם הצעקה שלו התעוררתי כשאני כולי מזיעה, יש לי דמעות בעיניים ושריטה גדולה על היד שנראת כאילו נוצרה לפני דקות אחדות.
תגובות (10)
מושלםםם תמשיכייי ובהצלחה במיבחן:)))
מושלםם
מהמם תמשיכי !!!
בהצלחה נסיכה והיא צריכה פסיכולוג או פסיכיאטר מה שבא לך
תמשיכי
אני יודעת על איזה פיג'מה את מדברת כי יד לי את הפיג'מה הזאת ><
אבל תמשיכייי
אני יודעת על איזה פיג'מה את מדברת כי יד לי את הפיג'מה הזאת ><
אבל תמשיכייי
מושלם צמשייכיי
למה את לא ממשיכה???
אני בדיוק עכשיו באתי לעלות עוד פרק ^_^