אני מי שאני – פרק 7

נקודת מבט קת'רין
אנחנו היינו החברות הכי טובות וככה כל השנים שלנו הלכו לפח. אני רוצה לסלוח לה, לתת לה עוד הזדמנות אבל אני מפחדת. אם אני אתן לה עוד הזדמנות אני אולי אפגע. אבל אמילי היא אדם טוב, היא תדע לא לפגוע בי שוב, אני מכירה אותה כבר. היא הצטערה על זה והיא מתחרטת, את זה אני יודעת, אבל אנחנו בני אדם וטעויות יכולות לחזור על עצמן. הן בדרך כלל חוזרות.
"אם אני זורקת את הנייר הזה וזה נכנס לפח, אני סולחת לאמילי, אם לא אז לא" אמרתי לעצמי {כן, כן היא מדברת לעצמה. כולנו מדברים לעצמו, אל תשקרו! ובעיקר ניו יורקרים. אני מכירה ניו יורקרית, למרות שהיא גדולה ממני באיזה 15 שנים [חברה של אח שלי (הערה של המחברת)]}
זרקתי את הנייר והוא לא פגע…

נקודת מבט אמילי
"היי תהל מה קורה?” שאלתי את תהל ברגע שהיא פתחה את הדלת
"בסדר, תראי את מי הבאתי הוא יעזור לך את תראי…” למה היא הייתה צריכה להביא מישהו אני ביקשתי ממנה לבוא בכדי לדבר איתה, לא שתביא איתה מישהו. ומי זה בכלל?!
"את הארי!! יאי" היא אמרה בהתלהבות, בתקווה שאני אדבק בה. זה לא עבד.
"תהל בואי איתי למטבח, עכשיו!” אמרתי בזמן שחייכתי להארי.
"אווץ'. למה אני לא יכול לבוא?” הארי שאל אותנו.
"כי, אתה לא בת, ואתך אני לא צריכה להרוג" אמרתי ומילמלתי את החלק האחרון, כנראה תהל שמעה אותי.
"כן, כן למה הארי לא יכול לבוא?” תהל נחפזה לומר (נחפזה זאת מילה מצחיקה… תחשבו על זה).
"בסדר בסדר, קרצי אני לא צריכה אותך יותר" אמרתי והראתי להם את הדרך לחדרי.
"ואו, זה חדר מהמם" תהל אמרה והתיישבה על המיטה לצד הארי.
"אוקיי עכשיו, למה הבאת אותו?” שאלתי את תהל.
"כי הוא יעזור לך."
"לא הוא לא."
"כן הוא כן, סיפרתי לו את הסיפור והוא אמר שיש לו תוכנית"
"אתן יודעות שאני כן נכון?!” הארי אמר והפריע לשיחה.
"אתה זה שרצית להיות בשיחה שלנו, תתמודד" אמרתי לו ופניתי לתהל.
"את סיפרת לו את השיחה?!” אמרתי והוספתי "אלוהים, אני לא מספרת לך יותר דברים!”
"אוקיי אני מתעלמת רק, כי אני יודעת שאת תתגברי על זה וכן תספרי לי דברים כי אני חברה שלך.”
"אוחח" אמרתי וגילגלתי עיניים. “מה התוכנית?” הוספתי.
"אז ככה…” (זה לא תוכנית כזאת מעניינת אז תתגברו על הרצון לדעת, וזה גם יהרוס את ההפתעה)

נקודת מבט קת'רין
אחרי שאמילי עזבה התגעגעתי אליה מאוד, אבל ידעתי שהיא לא תחזור. עכשיו כשהיא כל כך קרובה אני מתגעגעת אפילו יותר, כשזרקתי את הכדור אני קיוויתי כל כך, כשהוא החטיא אני התאכזבתי מאוד, אבל זה מה שהגורל החליט וזה מה שיהיה