עולם אסון

כשהחיוך נעלם,
הדמעות מתחילות,
היא מתחבאת בחושך,
צופה דרך הזגוגיות.
היא עצובה בגלל העצב,
פצועה מהכאב.
רואה את כל הסבל,
מתבוננת בכל האבל.

כשהצחוק מתפוגג,
והחתך מדמם,
היא מסתתרת באפלה,
צופה דרך העננים.
היא בוכה בגלל הבכי,
נקרעת מן היגון.
עיניה מבינות כבר,
שהעולם הזה הוא רק אסון.