קוסמות- פרק 4

כשג'סי סיימה להכין את השיעורים קטי ויוליה כבר התלבשו וזירזו אותה.
היא התלבשה במהירות והן רצו כדי להספיק לקחת שקיות כי לפעמים לא מספיק שקיות לכל הבית ספר.
הן כל כך מיהרו מהמגדל שבו שכנו עד שהגיעו להפך ראשונות.
כשהגיעו יוליה קרסה והסתכלה בשעון ואמרה "הרגתן אותי, מרוב מהירות אנחנו הגענו עשר דקות לפני. בפעם הבאה אפשר לרוץ יותר לאט?"
"אם אנחנו לא נאחר בגלל זה, אז כן." אמרה קטי בין ההתנשפויות שלה.
אחרי כחמש דקות כשהבנות הסדירו את נשימתם הגיעה פרופסור לינד והסתכלה סביב ומבטה הבחין בבנות והיא אמרה "למה באתן כל כך מוקדם? הרי נשארו עוד 45 דקות. לכו לחדר ההסבה ותחכו שם, אין לשבת ככה סתם על הרצפה, זה לא נימוסי! לא לימדו אתכן נימוסים ?" דיברה פרופסור לינד בלי שיוכלו לענות על שאלתה הראשונה.
הבנות קפצו לעמידה במהירות האפשרית וקטי הסבירה "למדנו נימוסים ועוד איך, אך חשבנו שנאחר ורצנו בכל הכוח ובטעות הגענו מוקדם."
"את מתחצפת אלי? בסדר, אבל לכו לחדר ההסבה שם אתם אמורים לחכות, כל הראשונים אמורים לחכות שם, אני סבורה שאתן אף פעם לא מגיעות ראשונות." פרופסור לינד הרימה גבות והבנות הנהנו בהכנעה והלכו במהירות לחדר ההסבה.
כשהתיישבו על הספות קטי אמרה "איזו מורה קשוחה שמקפידה על נימוסים, איזו פרופסורית נימוסים." והבנות פרצו בצחוק.
אחרי כדקה הגיע תומר בלצ'וקוב, הוא היה חנון והוא לא איחר לשום מקום וכולם קינאו בו כי הוא אחד התלמידים האהובים על פרופסור לינד כי הוא מבקש תוספת שיעורי בית ולומד גם בהפסקות.
הוא התיישב לידן ופתח ספר.
לרוע מזלה של ג'סי, הוא התעטש אליה והיא נאלצה לחייך ולקבל בתודה את המפית שהוא הושיט לה,אולי פרופסור לינד צופה בהם ופתאום הבחינה בפניו של תומר והיא ראתה שהוא סמוק לגמרי אך היא ראתה זאת רק לשנייה ואז הוא הסתיר את פניו שוב בספר.
יוליה כנראה גם הבחינה בזה כי היא צחקקה עם קטי והן הראו לה לב באצבעות.
היא התיישבה לידם מהקצה השני אמרה להן בלעג "אתן כאלה תינוקיות, הוא בכל זאת בן-אדם, חוץ מזה נראה לכם שאני אפילו אביט בו? קיבלתי את המפית רק כי פחדתי שפרופסור לינד מסתכלת או שהיא תאלץ אותי לומר שבאמת לא למדתי נימוסים."
קטי הפסיקה לצחקק לרגע והיא אמרה לי עם חיוך "אז תאמרי שעוד יש לך נימוסים ושמרלין ואנה בעצמם לימדו אותך והם הסנדקים שלך."
"אבל אז היא תהרוג אותי מרוב זעם ותיתן לי עונש נצחי שיכלול כל ערב במחיקת תרגילים מחוברות ישנות עד חצות ואז אצטרך לצעוד בחושך מוחלט עד החדר שלנו בחוץ כשיללות של אנשי זאב מייללים בחוץ." סיננה ג'סי בלחש כששמעה קולות מן המסדרון.
"זאת הייתה הכוונה." צחקה קטי בקול רם ללא שליטה כשנכסו לחדר שלוש מבוגרים: מרלין, מנהל הבית ספר, פרופסור לינד בהבעה זועפת והמורה אליסנקה.
התלמידים מיהרו לקום לכבוד המורים למרות שקטי לא הפסיקה לצחקק אם כי בשקט מהרגע שבו פרופסור לינד נכנסה לחדר.
פרופסור לינד הזעיפה את פניה עוד יותר כאשר שמעה את הצחקוקים הבלתי פוסקים של קטי, היא רטנה "הינך יכולה בבקשה להפסיק את צחוקך הבלתי נשלט?"
מרלין לא היה יכול יותר לשמור על הבעה רצינית ניסה ללא הצלחה להסתיר את חיוכו, מזל שהוא עמד מאחורי פרופסור לינד!
לרוע מזלו קטי לא הפסיקה לצחקק למראו ופרופסור לינד התחילה להסתובב ורק אז מרלין הסתיר את החיוך שלו ושמר על הבעה רצינית למרות שהבנות לא הפסיקו בכל זאת לצחקק, פרופסור לינד דיברה אליו בנימוס אך הוא ראה את חמת זעמה ומיד הפסיק לחייך כי ידע שזה יכול להיגמר רע.
"האם אתה יודע מי ההורים שלהן? אני אספר לך את התקרית המביכה שקרתה להן לפני ככמה דקות. הן הגיעו ראשונות כפי שלעולם לא עשו. הגעתי וראיתי אותן יושבות ברישול על המרצפת ומתנשמות כמו גורילות, גערתי להם והן ענו לי על השאלות ששאלתי בסוף אמרתי להן שיחכו כאן כי הן שכחו שאתה אמרת זה לא כמו בזמן הרגיל אלה חצי שעה אחר כך בסוף ארוחת הבוקר." סיימה פרופסור לינד לדבר.
הבנות הסתכלו במבוכה זו על זו, שלשתיהן עזבו מהר את חדר האוכל כדי לאסוף את התיקים שלא אספו אתמול בגלל שכשחזרו מן הלימודים היה כבר מאוחר והן נשכבו מיד לישון.
מרלין הסתכל על פרופסור לינד ולאחר על הבנות ואמר:"אני מקווה שלמדתן את הלקח, הבנות יקרות שלי, כן פרופסור לינד, ותמחקי בבקשה מפניך את מבט התימהון הזאת אני הסנדק החוקי שלהן. אם יש דבר כזה סנדק לא חוקי." וקרץ לבנות. פרופסור לינד הייתה המומה שהעליבה בלי שידעה את המנהל שלה ולא יכלה לסלוח לעצמה על זה, היא רשמה לעצמה ללכת להירגע מן הגילוי המזעזע בבית הקפה האהוב עליה שסמוך לבית הספר "אני מצטערת אם העלבתי אותך." אומרת שוב ושוב בהתנצלות אמיתית. "או, אני לא נעלבתי למרות שעכשיו את גורמת לי להרגיש אשם." חייך מרלין.
"ובכן, פרופסור לינד," חייכה בנועם המורה אליסנקה "אני מקווה שהבאת את מה שביקשתי."
"כן, מה שביקשת." אמרה בעייפות פרופסור לינד והסתירה בשרוולה מהבנות ומתומר משהו שהעבירה למורה אליסנקה.
"תודה לך," אמרה המורה אליסנקה מבלי להוריד את החיוך הרך מפניה ופנתה אל מרלין "האם גם אתה הבאת את מה שביקשתי או שכל כך צחקת עד ששכחת אותו?" עדיין אמרה באותו קול רך ועדיין וכולם פרצו בצחוק ומרלין נתן לה חבילה בצורה כדור, ורק פרופסור לינד לא צחקה והשתיקה את כולם "די! מספיק עם הבדיחות המטופשות האלה! ילדים אתם תישארו כאן עד שנקרא לכם, ברור?"
ובמילים אלה שלושתם עזבו. לרגע הבנות הביטו זו בזו ואז פרצו בצחוק כזה שאפילו תומר נדבק בהם וקולו צלצל כפעמונים ברוח והבנות עוד יותר צחקו.
ג'סי ניגבה את דמעות הצחוק שלה. וכך גם עשו יוליה וקטי.
אחרי כרבע שעה התחילו להגיע ילדים ולהתיישב. קטי לא הבינה למה כל כך הרבה תלמידים נכנסו ונעלמה בהמון הילדים כדי לשאול מה קורה.
כעבור כמה דקות היא חזרה ובישרה "כל המורים שולחים את התלמידים לכאן וטוענים שיש משהו חשוב שצריך לארגן ליציאה אבל המקהלה שם.
יוליה אמרה "אני הולכת לראות מה הם עושים שם."
קטי הסתכלה בה המומה ומיד התחילה לדבר "השתגעת?! ומה אם יתפסו אותנו? מה אם יטילו עלינו עונש? לשבת!!!"
ג'סי שהקשיבה לוויכוח. "היי, יש לנו הזדמנות של פעם בחיים לעשות משהו כייפי בין הלימודים. אנחנו לא יכולים לצאת בשבת החוצה עכשיו כי הכל חם כמו בתנור ואנחנו שוב נהרוג את היום בישיבה מול השולחן כי חייבים להכין שיעורים והשבוע הקורס במשק בית הוא ביום שבת. הלוואי שהוא לא יהיה קבוע ככה אני ממש מתה ללכת למשק בית כשפרופסור לינד מלמדת כשפים מודרניים או שפה עתיקה."
אחרי ההסבר הזה קטי נכנעה והבנות התקדמו בזהירות בין התלמידים ויצאו אל המסדרון ורצו עד למסדרון הסמוך, הן חייכו זו לזו ורצו אל חדר סודי שגילו לא מזמן. הן התקרבו לקיר עם התמונה הענקית בגודל דלת וג'סי נגעה בחתימה של הצייר שמקרוב רואים שרשום שם בשפה העתיקה 'היפתח בתוך ידית'.
ברגע כשג'סי נגעה בשרבוט התמונה נפתחה על ציריה והבנות נכנסו. הן נכנסו לכיתה ושם הייתה עוד דלת שהן קראו לה 'מעלית הבית ספר' כיוון שאם הבן אדם נכנס אל הדלת והוא מופיע במקום שבו רוצה להיות.
כשקטי נכנסה התמונה שבה למקומה על הקיר והבנות הסתובבו וראו מישהו מאוד מפתיע "מרלין?"